אני אמא חרדתית ברמות אחרות,כל שיעול,כאבי בטן, של הקטן שלי נראים לי יוצאי דופן שלא נאמר חלילה סופניים.הפחד שלי החל כשהיה בן שנה וקצת הוא התייבש,לקחתי אותו לרופאה היא צחקה עליי ואמרה שהוא בסדר גמור.עברתי לילה מאד קשה,הייתי צמודה למוקד הטלפוני כל הלילה,בכדי למצוא מעט נחמה.יום למחרת היא עדיין הייתה בדעה שהוא בסדר,על אף שלא נתן שתן כל הלילה,ובמהלך היום.בערב כשכבר הרגשתי שזה מוגזם לקחתי אותו למר״מ,הרופא שם נזף בי על כך שלא הבאתי את הילד מוקדם יותר.הפנה אותנו לבי'ח.פה כבר התמוטטתי התחלתי להקיא את נשמתי ונכנסתי ללחצים איומים. אישפזו אותו לאחר שגם הם אמרו שעוד טיפה זה יכל חלילה להסתיים אחרת.לאחר 3 ימים השתחררנו והוא עדיין לא היה רגוע. הנשימות שלו היו מלוות בחירחורים.פניתי בבוקר לרופאה,והיא שוב אמרה שאני מחפשת מחלות בכח וסתם לקחתי אותו לבי'ח להדביק אותו במחלה אחרת.התחננתי אליה שתבדוק אותו ולאחר מכן התברר שהיה לו דלקת ריאות.ברוך ה' עברנו את כל זה.החלפתי רופאה שאני ממש מרוצה ממנה. אך בכל פעם שהוא משתעל לא מרגיש טוב אני נתקפת חרדה ונהיית ממש חולה עד כדי איבוד משקל,דיכאון.איכות החיים שלי נפגמה ללא היכר.יש לציין שיש לי עוד בן גדול ולא הייתי כזאת איתו,היום אני מחפשת הכל באינטרנט והתוצאות שם מלחיצות,הכל פתאום הפך להיות לא בריא.אני לא יודעת איך לחיות נכון..משפחתי לא מבינה אותי,אומרים לי להוריד לחץ שככה ילדים גדלים.חברות מנסות להרגיע אותי אך זה חזק ממני...מישהו יכול לעזור לי?
* אם אתם תוהים איפה האבא בסיפור,אז הוא די בדעה של הרופאה.אז חסכתי,לכתוב על חוסר העשיה שלו.וחוסר התמיכה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות