האם להתחיל לחסוך לתרומת זרע?

אתמול חגגתי 22 באופן לא מפתיע היה מצופה ממשהי בגילי לחגוג עם בן זוג באיזה סופש בצימר. באיזו מסעדה בארוחה רומנטית וכדומה. במקרה שלי זה לא קרה לא השנה וגם לא שנה שעבר וגם לא לפני שנתיים
במקרה שלי זה לא קרה אף פעם. למי שעדיין לא ניחש
אני בת 22 ואני עדיין בבתוליי גם מבחינת אהבה וגם מבחינת זוגיות. מעולם לא היה לי חבר. עד גיל 21 זה לא כ״כ הפריע לי. אבל אז בגיל 21 חל מפנה בגישה שלי ופתאום כן רציתי חבר ואפילו מאוד. פתאום לכולם סביבך יש זוגיות. לחברות. לאנשים בעבודה. לאנשים בלימודים. את פותחת את הפייסבוק והכל תמונות זוגיות
כולם סביבך מספרים חוויות עם הבן בת זוג ואת מרגישה לא שייכת מעולם לא חווית את זה את אפילו לא יודעת איך זה מרגיש. ואני לא רוצה חבר כי לכולם יש. אני רוצה כי גם אני רוצה פעם בחיים להרגיש מאוהבת וגם אני רוצה פעם בחיים שמישהו יאהב אותי. להרגיש חיבוק של אהבה. להתנשק ( אני בת 22 ואפילו לא התנשקתי ) לעשות מה שגדולים עושים ( כן אפילו את זה עוד לא הספקתי ) גם אני רוצה לצאת עם מישהו לארוחת רומנטית , לחשוב איך לפנק את האהוב שלי ביום הולדת ואפילו סתם ביום רגיל. גם אני רוצה אהבה. אבל לא חווית אותה אף פעם. היא לא באה אלי!! אולי נועדתי לחיות לבד?? אני לא מכוערת ואני חמודה מאוד ואפילו משדרת שאני רוצה זוגיות אך היות וראיתי שגברים לא מתחילים איתי ניסיתי להרים את הכפפה לבד ואפילו היו לי שתי ניסיונות עם שני בחורים בלימודים שהתנחמדו אלי חזרה וכבר חשבתי שהינה אולי מצאתי אהבה אבל אז מסתבר שיש להן חברה וזה לא נחמדות בקטע של אני רוצה אותך.
ואז ניסיתי שידוכים ( לא של דתיים ) הלכתי למשרד שידוך לסטודנטים אבל גם שם זה לא עבד
ולמשרד שידוך רגיל אבל השדכנית אמרה לי שהכי צעיר שלה כרגע זה מישהו בן 30 גרוש + ילד וזה לא יתאים..
לצערי אין לי ככ איך להכיר כי חברים יש לי מעט ( 3 חברות טובות וכמה ידידים בקטנה מאוד ) בלימודים לכולם יש חבר/ה בעבודה אני דווקא עובדת בסביבה של המון גברים ( תמיכה טכנית ) אבל לא כולם לטעמי ולרובם יש חברה... אם לא כולם אן נשואים
גם ההורים דיי רוצים לראות אותי עם בן זוג ואמא שלי כבר דאגה לרדת עלי פעם אחת כשהתרגזה עלי ״ מסכן מי שילך איתך.. אם בכלל משהו ירצה.. ״ אחותי בת 17 יש לה חבר ודיי מוזר לה שלי אין אז היא כל הזמן שהיא רבה איתי היא מכנה אותי ״ לסבית ״ זה קודם כל מראה על טיפשות כי לא כל אחת שאין לה חבר היא לסבית.
במקרה שלי גברים לא מעוניינים בי אבל אני בטח לא לסבית ( למרות שאין בזה דבר רע ) וזה גורר למצבים לא נעימים נוספים. למשל לפני חודש עשינו ארוחה משפחתית כל המשפחה אצל סבא וסבתא מלבד בני הדודים הקטנים 14 ומטה ( אנחנו 20 נכדים ) כולם באו עם בני ובנות זוג שלהם. כולם ישבו עם בני בנות זוג שלהם ורק אני לא. אז לא רק שלי עצמי זה לא היה כיף ואפילו צובט גם דאגו ( לא בכוונה ) לשאול אותי מול כולם מתי אני יביא מישהו אז כמובן לא עניתי אבל בתוך הלב עניתי לעצמי ״ מתי? מתי שאיזה גבר ירצה בי כמו כל אחת שיושבת כאן ומצאה גבר שאוהב אותה ״ בקיצור אחרי שחפרתי והצגתי כמה אני מסכנה שאף פעם לא היה לי חבר ואף גבר לא אוהב אותי. אתמול ביום ההולדת שלי חשבתי על כך לעומק והבנתי שאולי המצב לא ישתפר אולי אין טעם שאחכה כי גבר לא יגיע וכניראה נועדתי להיות לבד. והחלטתי לשקול לוותר על לחסוך כסף ללימודים ובמקום זה לחסוך לתרומת זרע.
הרי אני כבר לא צעירה אני בת 22 והשנים יעברו כמו טיל אם לפחות איחרתי את הרכבת מבחינת זוגיות ואני לא אטרקטיבית אז לפחות שיהיו לי ילדים. אני מוכנה לוותר על הזכות להיות תחת חופה וקידושין למרות שתמיד מגיל צעיר חלמתי על היום שאהיה כלה.
והתחלתי לחפש אולם כאילו כבר יש חתן שמחכה לי בזרועות פתוחות אבל על הזכות להיות אמא לא ארצה לוותר ובסוף גם זה יהיה מאוחר. אין לי כסף גם לחסוך ללימודים וגם לזה. ואין טעם שאלך ללמוד ארכוש מקמוע אבל אחזור לבית ריק לארבע קירות ובדידות. חוץ מזה שבאתי ( לא השנה כמובן ) ילד קטן שיקרא לי אמא
ילדה קטנה שאוכל לתת לה אהבה. לפחות אם אין מי שיעניק לי אז שלי יהיה.

מה דעתכם? במצב שלי לחכות או לוותר על לימודים ולחסוך לתרומת זרע?