לעזוב את החברות ולהמשיך הלאה?

אני לא בת 89 אבל...
יש לי שתי חברות הכי טובות, אחת מכיתה ג' ואחת מכיתה ו' (היום אני לא ממש קרובה לשני הגילאים האלה) וכמובן הן חברות אחת של השניה גם. בזמן האחרון (השנה האחרונה) אנחנו לא ממש בקשר טוב כמו בדרך כלל, החברה הראשונה(זו שאני מכירה מכיתה ג') ממש השתנתה בשנה האחרונה, ועכשיו לא ממש אכפת לה מכלום, לפחות היא לא מראה אכפתיות, כי כל הזמן מזכירה את איך שהיא שנאה את איך שהיא הייתה פעם ומתנהגת בצורה ממש ממש מעצבנת, אם זה התבכיינות על הכל כמו אין לי כוח, כל חמש דקות, בא לי לישון או ללכת הביתה. היא בקושי באה לבית ספר ואז כשאני שואלת אותה אם היא רוצה להיפגש, או אם קבענו, זה פתאום הזמן שלה ללכת לישון או ללכת הביתה (לעשות משהו שאני לא אציין). אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי הוא שלא מקשיבים לי, אף אחד לא מקשיב לי (זה למה גם יש לי קושי לדבר על רגשות ודברים כאלה) ואני כל הזמן אומרת את זה, היא מתעלמת לפעמים היא לא שומעת אבל גם לפעמים היא שומעת שאני מדברת מסתכלת עליי וממשיכה בשלה, גם אם זאת הייתה שאלה, ולשאלה אמורים לענות גם החברה השניה שלי ככה לפעמים אבל החברה הראשונה די אכפת ברוב הדברים שקורים לי אבל לא תמיד במה שאני אומרת. כשאנחנו עושות עבודה בקבוצות היא לא ממש עושה הרבה, לפעמים היא כן מנסה לעשות אבל אני עושה את הרוב כי אני היחידה שיש לה את החלק הזה במוח שמבין שאין ברירה. כשהיינו ביסודי היה הרבה יותר טוב, הייתי חברה שלה, אבל היא האחרת, לא הילדה שהשתנתה. אני כל הזמן מנסה לעשות דברים כמו שעשינו פעם, ביסודי, שהחיים שלי היו יותר עליזים, אבל גם, לא ממש מזיז לה, היא בטוחה שהכל בסדר ומכחישה את הכיף הזה, שוב, בגלל שהיא שונאת את איך שהיא התנהגה פעם. ליום הולדת שלי שתיהן ( שתי החברות) הביאו לי - כלום, הן לא טרחו לומר משהו על זה,או שהן לא שמו לב, אבל העיקר הן אומרות לי לא לשכוח את יום ההולדת שלהן ולא לשכוח מתנה. אחת הבעיות היא שאנחנו חברות כבר יותר מידי זמן, אנשים, כולם יודעים שאנחנו חברות, ובנוסף אין לי ממש חברים אחרים, אם הייתי יכולה הייתי מהגרת לחו"ל. עוד אחת מהבעיות היא שאני לא יודעת לדבר, זאת אומרת שאני לא יודעת איך אומרים כאלה דברים, אני לא בנאדם שמדבר על הרגשות שלו.
בגלל שאנחנו חברות הרבה זמן,אם אני לא יהייה חברה שלהם, יהייו לזה תוצאות נוספות, תכנונים,אנשים אחרים, אני יהייה בנאדם בודד, נורא, נורא כל עוד אני אשאר בארץ. כמובן שיש הרבה ימים שהכל טוב ויפה, ואני אוהבת להיות בחברתן אבל הן כל פעם מאכזבות אותי מחדש (עוד דוגמא קריטית, כשאנחנו ביחד , בבית של משהיא או בבית ספר, הן בטלפון, אבל בלי מינון, כשאני בטלפון, מתישהו מתחיל לכאוב לי הראש, אבל אפילו שאני מפסיקה לא בגלל זה, הן לא שמות לב, הן ממשיכות, אני אומרת וזה לא נשמע, אם זה ממש הפריע לי אני אומרת להן שאני הולכת הביתה, והן לא שמות לב למה החלטתי ללכת או בכלל לא שואלות, הן אומרות לי ביי! בעליזות כאילו הלכתי כי היה לי כיף מידי)
אני צריכה עזרה דחוף.