בעלי רוצה להתגרש ואני שבורה, מה לעשות?

בעלי ואני ביחד ארבע וחצי שנים, נשואים חצי שנה וחיים חיים משותפים לאורך כל הקשר שלנו. לאחרונה בעלי התחיל להתנהג מוזר, כשהתחלתי לשאול אותו מה קרה כי הרגשתי קרירות מסוימת מצידו הוא העלה בפניי שלדעתו הקשר שלנו לא אותו הדבר כבר, למשל לא אותו הסקס- אני נוטלת גלולות מתחילת הקשר שלנו ובשנתיים האחרונות התעוררו אצלי בעיות שקשורות בעניין, כמו הרבה פעמים חוסר חשק מיני שמוביל לתקופות של שבועות ללא סקס, כאבים במהלך האקט, קרע באיזור שלא עובר. מלמידה שלי על העניין ידוע שגלולות יכולות לגרום לכל זה. הייתי אצל שלושה רופאים ואף אחד לא מצליח לעזור לי עם הטיפולים שקיבלתי, מצד שני כשביקשתי ממנו להפסיק עם גלולות ולראות אם יהיה שיפור הוא עשה פרצוף לא מרוצה.
דברים נוספים שהעלה בפניי הוא עניין הכנת האוכל בבית. הוא משרת בקבע בבסיס סגור ומגיע רק סופי שבוע הביתה ואני גם עובדת וגם סטודנטית (כרגע בלי עבודה מסודרת) אז מודה שלא תמיד אחרי שבוע קשה יש לי כוח לעמוד במטבח ולכן השתדלנו לבשל ביחד או כל אחד לעצמו. גם בעניין הניקיון הוא התלונן. את הדברים העיקריים אני עושה והוא עוזר לי הרבה אבל טוען שהוא עושה את הרוב. בנוסף גם טען שאין כבר רומנטיות, לא יוצאים לבלות רק שנינו ועוד, ושאני לא תומכת בו בשום דבר, לא מתעניינת בעתיד הצבאי שלו למשל.
אין לי סיבה לייפות את הצד שלי כי במילא האתר אנונימי והדברים כאן מוצגים מילה במילה כפי שקרו. אני דחפתי אותו לעשות רישיון בצבא כדי שיחסוך את הכסף הזה בחוץ, אני דחפתי אותו לחזור להיות בקשר עם המשפחה שלו כשרק הכרנו כי הוא שנים לא דיבר עם אבא שלו ולא היה בקשר עם המשפחה והיה נחשב לחייל בודד בזמנו וגם תמיד לפני כל חתימת חוזה לשנת קבע נוספת שאלתי אותו מה קורה והאם הוא מחליט להמשיך או לא.
כשישבתי והסברתי לו שחלק מהדברים בכלל לא שמתי לב וחבל שלא העלה בפניי בהדרגה אלא פתאום הכל ביום אחד ושהכל ניתן לפתור ולעבוד עליו, הוא מתעקש להתגרש ואפילו לא מוכן לנסות. ביקשתי והתחננתי שננסה או שנלך לטיפול זוגי הוא טוען שכלום לא יעזור. מה שעוד יותר מעצבן זה שכל השיחות בעניין התרחשו בטלפון בזמן שהוא בבסיס וכשהוא יחזור הביתה הוא אפילו לא מוכן לדבר פנים מול פנים.
באמת שהשתדלתי להיות הכי טובה בשבילו והוא גם בחור מקסים, אני לא מבינה איך הכל נפל עלי ביום אחד בהיר. אם על הכל הוא היה מדבר בהדרגה אולי הדברים היו משתפרים מצד שנינו. בנוסף כשהעילתי בפניו דברים שמפריעים גם לי הוא מצא מקום רק לתלונות שלו. לפני חודש חגגנו לי יום הולדת, הוא השקיע על מתנה מהממת, יצאנו לאכול רק שנינו ובסופ"ש חגגנו עם חברים והיה מושלם. איך הוא טוען שזה מבחינתו כבר קורה מזמן אם רק לפני חודש כלכך אהבנו והיה מושלם.
אמנם אין לנו ילדים עדיין אבל יש דירה שאנחנו שוכרים, בעלי חיים שהבאנו ביחד לבית שאני לרגע לא חושבת לנטוש, הוצאות כאלה ואחרות, אני גם כרגע בלי עבודה מסודרת והוא אמר שבחינתו חוץ מהבגדים שלו הוא לא ייקח ממני כלום כדי לא להקשות עלי ועל התהליך. תוקף אותי הפחד כמובן להישאר לבד מכל הבחינות וגם כי אני כלכך אוהבת אותו ולא מבינה איך הכל השתנה. והדבר הכי כואב שהוא אמר לי היה כששאלתי אותו אם הוא עוד אוהב אותי ואמר שהוא לא יודע.
כשאמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא מספר לי הכל והאם יש לו מישהי כי הכל קרה כלכך מהר, אמר שלא. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, עצובה ושבורה וחושבת שאם הכל היה עולה קודם ולא בבת אחת היה ניתן לשפר לאורך הדרך, הוא פשוט מתעקש שכלום לא יעזור. לא יודעת איך להמשיך הלאה, העצבות הורגת אותי, החיים הטובים שלי התמוטטו והגבר שלי עוזב אותי. איך להמשיך מכאן? לא חושבת שלהמשיך לדבר איתו יעזור כי התחננתי ואפילו השפלתי את עצמי והוא בשלו.
חשש נוסף שיש לי וזה חשש שמעולם לא העליתי בפניו הוא שמבחינת סקס אני הראשונה שלו והוא לא שלי. אז תמיד פחדתי שהוא יקום יום אחד ויגיד לעצמו שהכרנו כלכך צעירים והוא מהצד שלו לא חווה בעיקרון שום דבר ומכיר רק בחורה אחת. האם ייתכן שזה זה? כי באחת השיחות שלנו הוא אמר לי שאולי הוא הבין שהוא לא בנוי לקשר.
אשמח לעצות ותודה למי שקרא עד לכאן.