למאהב נולד תינוק, להשאר בגלל האהבה?

מהיום הראשון שהכרנו זה הרגיש מיוחד, עבדנו יחד באותו המקום וחיבור ראשוני חזק מהרגע הראשון. היינו עמיתים לעבודה , אני הייתי לפני נישואים, הוא בשנות ה -30 ,נשוי פלוס 2. כל התקופה הזאת היינו כרגיל כמו רוב העמיתים לעבודה ,מידי פעם מדברים ,אבל לא משהו חריג. חצי שנה בערך אחרי החתונה שלי התהדק בינינו הקשר, נעשנו ידידים ממש טובים, מדברים על הכל . כבר בשלב הזה איכשהו הבנו בלב שאנחנו אוהבים אך בכלל לא חשפנו את זה...למרות שהרגשנו שזה מתגנב עלינו.
בסביבות 8 חודשים אחרי שהתחתנתי התוודנו לרגשות בינינו בפעם הראשונה. לא ידענו מה לעשות עם זה כי שנינו נשואים אבל האהבה פשוט הייתה עצומה! בלי נשלטת...כפי שציינתי הרגיש ייחודי מהרגע הראשון.לא הצלחנו להדחיק את הרגשות והבנו שאנחנו מאוהבים. היינו נפגשים בעבודה והרגשנו בעננים. חשוב לי לציין שבניגוד ל" בוגדים" אחרים אנחנו לא שכבנו. לא אז ולא עד היום וזה סיפור שמתפרש על שנים, לא שכבנו לא כי אין משיכה- כי את זה יש בצורה ממגנטת!, אלא כי כבדנו את הבעל / אישה שלנו ולא נגררנו ,למרות שזה היה קשה. אני במיוחד לא חשבתי לממש סקס תוך כדי שאני נשואה.
איך שהתוודנו על אהבתנו , על הרגשות שלנו כל הזמן הזה בול באותו השבוע נכנסתי להריון מבעלי.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וזה קרה בול בעיטוי הכי לא רצוי. פחדתי לאבד אותו ,אבל ספרתי לו. הוא נשאר איתי. המשכנו לעבוד יחד והאהבה גם שהייתי בהריון כל הזמן רק המשיכה לגדול.
כל הזמן אנחנו היינו בתקופות יותר ,פחות... התלבטויות של שנינו ורגשות מעורבים כי חוץ מלאהוב אחד את השני אהבנו גם את הבעל/ אישה.
לי נולד ילד לו עדיין המשכנו לאהוב . רגשות עזים ולא פעם היו התלבטויות לפה ולפה אם לפרק את הנישואים האם לפרק את הקשר בינינו ( הכל לא בגלוי בינינו אלא ידוע שזה מה שעבר על כל אחד מאיתנו) .
בשלב כלשהו הוא נפרד ממני והיינו פרודים כמה חודשים. כמה חודשים שבעיני היו גיהנום. לא תפקדתי, לא הצלחתי למצוא עבודה( לא חזרתי לקודמת אחרי הלידה שעבדנו יחד ) , כל היום רק בכי וחור ענק בלב . בחיי שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי והייתי בדיכאון כבד שגם גרם לי לחולי ולעוד גלגל מחזורי שבגלל שאני חולה לא מוצאת עבודה.
התפללתי לאלוהים שמשהו ישתנה ושנחזור.
לתדהמתי לנגד כל הסיכויים שבנו לאט לאט לדבר ובצורה מדהימה אפילו קרה שהעבודה הבאה שלי הייתה ממש לידו,מי היה מאמין??! ממש גורל!. הקשר שוב חזר והתהדק רק שהפעם בהבדל חשוב, אם לפני זה הוא היה בעל הכח בקשר עכשיו אני הייתי. התבגרתי וחזרתי בוגרת ועם דרישות משלי לאחר הפרידה הקשה. שוב אהבה עטפה אותנו והיינו מאושרים. הוא הבין שעשה טעות שנפרד והתחיל לקלוט מה איבד. האהבה בינינו הפעם הייתה אפילו יותר חזקה, אפילו כבר היה ידוע שאנחנו מעדיפים זה את זו מאשר את הבעל/ אישה. עברתי מקום עבודה שכבר לא באיזור שלו והאהבה לא הפסיקה רק גברה והיה מובן שזאת אהבה מיוחדת של פעם בחיים. מאז כבר עבר למעלה משנתיים אנחנו ביחד מאז שזה התחיל חמש שנים ולא פעם דובר על לגור יחד . רק שכנראה משכנו את זה, הפחד מגירושים ,ילדים קטנים שלא נראה אותם בקבוע, חשש שלגיטימי לקשר כזה זה גם קנאה כל הזמן שחלילה משהו השתנה אצל השני ואולי מעדיף את הבעל/ אישה וכל מיני חששות שמנעו מאתנו לבצע את זה למרות האהבה .
תקופה של שנתיים של אהבה פורצת גבולות!. הילד שלי כבר גדל טיפה וגם שלו והיה נראה שסוף סוף מתקרב שלב שנעשה צעד. שנינו בתקופה הזאת כמעט כליל נמנענו מיחסי מין עם הבעל/ אישה מאהבה זה לזו וזה צומצם עד המינימום ההכרחי איתם. המריבות שהיו פעם הפסיקו וממש תקופה של שנתיים עילאיים , צירופי מקרים יוצאי דופן בצורה נדירה שרק הראתה שאנחנו צריכים להיות יחד וכל הזמן היו סימנים. לפתע אתמול הוא סיפר לי שכבר תקופה הוא נחנק מלספר לי כי יודע שברגע שאדע החשש הכי גדול יקרה ואפרד ממנו. מסתבר שנולד לו בן, הוא דחה לספר לי שהיא בהריון וסיפר רק אתמול ( היום הברית) היא - אישתו נכנסה בטעות להריון לא מתוכנן . הוא טוען שלא סיפר כי רצה כל שניה שאיתי עד הרגע האחרון ומפחד שאני לא אחיה איתו בגלל זה. מהרגע שגילה לי אני מרוסקת,נראה שהחלומות שעד לא מזמן נראו שקרובים להתממש כבר לא בטוח שיקרו. הלב שלי מתפוצץ , לא מפסיקה לבכות . הוא מבחינתו אומר שלא משנה שנולד עוד ילד כי גם לפני זה היו לו ילדים ולי וזה לא שינה את זה שאיתה לא רוצה להיות ואיתי רוצה. לי זה שינה כי שאני נכנסתי להריון רק הכרנו ,עכשיו מדובר על זה שנולד ילד אחרי 4 שנים יחד מלאי אהבה. מה גם שזה עכשיו יעקב בשנה שנתיים עד שיגדל טיפה ולי אין יכולת לא לעקל את זה שנולד לו ילד לא ממני ,אחרי שהחלום שלנו זה היה לעבר לגור יחד ולהקים משפחה. מדובר על אהבה שבאמת נדירה ואפשר לומר שנדירים האנשים בעולם שיצא להם בחייהם לזכות בכזאת אהבה...השאלה היא האם האהבה גוברת על כל תנאי? הרי אני לא יודעת אם מסוגלת אפילו להפגש איתו מרוב שכואב לי על זה שאבא לילד שנולד לא שלי. לחתוך למרות האהבה?. להשאר עד שטיפה יגדל?.