יש לי חבר כבר 4 חודשים. אני ממש אוהבת אותו ואני יודעת שזה הדדי. פעם אחת באתי אליו לצאת עם חברים שלו (דרך אגב הוא אתיופי). חברים שלו התחילו לצחוק ולקרוא לי בשמות ממש לא נעימים כמו "קוטג', גבינה לבנה" וכ'ו.. אמרתי לחבר שלי שזה ממש לא נעים לי שחברים שלו מכנים אותי בשמות כאלו, הוא רק אמר לי "הם רק צוחקים איתך אין לך סיבה להיפגע". אבל זה קורה כל פעם שאני איתו ועם החבר'ה שלו.
גם יש לו ידידה טובה מאוד והם קרובים ממש וכל פעם שאני עושה לו סצנה של קנאה הוא ישר הופך את הכעס עלי,בסופו של דבר איכשהו אני מתנצלת בפניו. חשוב לציין גם שאני צעירה ממנו ב4 שנים. אני כל הזמן מדברת איתו שאני מרגישה לא בנוח להיות עם החברים שלו ובמיוחד ליד "הידידה" שלו כי גם אני יותר קטנה מהם וגם כי הצבע עור שלי לבן. לעומת שדווקא החברים שלי מאוד קשורים אליו אפילו יותר מידי שכל פעם שאני רבה איתו הם מצדיקים אותו. אפילו סיפרתי לחברה הכי טובה שלי ולחבר הכי טוב שלי שאני ממש חושבת שהוא בוגד בי איתה והם ישר שוללים את דברי ואומרים שהוא לא יעשה לי את זה. או שהם מדברים מפחד ממנו או שהם פשוט אוהבים אותו יותר ממני.. וגם תפסתי אותו ואת הידידה שלו יושבים ביחד במועדון קרובים, ישר התקדמתי אליהם ושאלתי אותו מה זה היה כל הקטע הזה והוא ישר כעס עלי ואמר לי למה את לא סומכת עלי. כל הזמן אחרי "בילוי" עם החבר'ה שלו אני חוזרת הביתה ופשוט בוכה כי אני יודעת שהוא בטח נשאר איתם ועם "הידידה" אבל אין לי את האומץ לעמוד על שלי ולכעוס עליו.. אני אוהבת אותו מאוד. אז להיפרד ממנו זאת לא אפשרות. אבל מצד שני אני ממש לא רוצה להיות סמרטוט של מישהו שיכול להשתמש ואז לזרוק לסמרטוט הבא.. הוא גורם לי לבכות כל יום. מצטערת שזה יצא ארוך פשוט אני לא מפסיקה לבכות ממנו, ואני גם ממש לא סומכת עליו יותר. וגם מאוד מאוד עצוב לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות