אהבה בלתי אפשרית מופיעה שוב בחיי שאני כבר חיה עם מישהו אחר מה לעשות?

לא אשכח את היום בו ראיתי אותו לראשונה, הוא ישב שם מתחת לעץ, בתיכון, היה זה יום חם. הוא לבש חולצה אדומה בלי שרוולים ואני הסתכלתי לתוך עיניו, עיניים חומות עמוקות שחדרו לי לתוך הלב.
אני הייתי כמעט בת 16.
הוא היה כמעט בן 18.
התאהבתי בו ממבט ראשון.
הוא שיחק בקבוצה עם אחי הגדול והייתה לו אז חברה. ידעתי שזה בלתי אפשרי ושמרתי את זה לעצמי.
הוא מידי פעם היה בא אלינו כשכל החברים היו באים ואני הייתי מחכה רק לו.
הוא תמיד התייחס אליי כל כך יפה.
הוא התגייס ואז כבר לא ראיתי אותו.
אחרי שנתיים, אני כבר בת 18 והתגייסתי, בערב שישי אחד חזרנו הביתה מארוחת ערב אצל המשפחה. ישבתי לבדי בסלון ולפתע הייתה נקישה על הדלת, אני קראתי שפתוח. פתאום הוא נכנס ואני מסתכלת עליו עם רגשות מוצפים.
ידעתי שרזיתי מלא והתייפתי מאז הפעם האחרונה שראה אותי.
הוא שאל איפה אח שלי ואני עניתי שנכנס להתקלח, הוא מיד בא להתיישב לידי, התעניין שאל והצחיק אותי. המחשב הנייד היה מונח על רגליי, הוא הרים אותו, שם כרית של הספה מתחת ואמר לי שזה המון קרינה וזה מסוכן, ושהוא לא רוצה שהיה נזק לרחם של האמא של הילדים שלו. צחקנו.
מאז הייתי חייה משישי לשישי, מחכה לרגע שאראה אותו.
כשכולם היו יושבים בחוץ לעשן הוא היה נכנס לשבת איתי, הוא ישב קרוב אליי. היינו מדברים, מתקרבים וצוחקים. זה היה עבורי כמו אוויר לנשימה הרגעים הקטנים האלו איתו.
וכשכולם היו יושבים בפנים אנחנו היינו יושבים בחוץ, הוא היה מספר לי חוויות קשות מהצבא, שלא יכול היה לספר לאיש, ואני הייתי יושבת שם מחזיקה לו את היד ומלטפת.
בפעם אחת כשכולם כבר יצאו הוא חזר בטענה ש"שכח" משהו. הוא בא אליי חיבק אותי חזק לתוך החזה שלו וביקש נשיקה על השפתיים. אני כמובן שלא היססתי.
בפעם אחת נודע לי שלפני שיצאו הוא ניסה לדבר עם אח שלי עלינו, היה שם פיצוץ.
באותו הערב הוא שלח לי הודעה.. את נסיכה אמיתית ומגיע לך את ההכי טוב. אני תמיד אהיה כאן לשמור עלייך. אבל זה מה שאני- השומר שלך.
לא הבנתי, או שלא רציתי להבין.
מאז הוא כבר לא הגיע אלינו.
לא התראינו שנה, הייתי רואה אותו רק מידי פעם במסיבות, הוא היה עומד קרוב אליי, מרחיק כל מי שרק מנסה להתקרב.
אני התחלתי ללמוד ולא היה לי איך להגיע ללימודים מידי יום. אחי הציע לי לסוע עם חבר שלו שעובד באיזור. וכך היה. מה שאח שלי לא ידע הוא שהשומר שלי עובד יחד עם חבר שלו. וכך מידי יום, כל בוקר, הייתי נוסעת איתו. הרבה פעמים גם היינו נוסעים רק שנינו, ואני איחלתי בתוך ליבי שהרגעים האלה לא יגמרו לעולם. היינו מדברים, מתקרבים והייתי מכינה לו גם משהו קטן לבוקר והוא כל פעם התרגש מזה מחדש.
הוא היה מציע לי שנצא, שנעשה משהו ואף באחת הפעמים הציע שהוא לא ילך לעבודה ואני לא אלך ללימודים ונשאר רק שנינו מתחת לשמיכה.
הייתי בת 21 תכף 22 ועודני בתולה.
סירבתי להצעה שלו.
לאחר מכן הייתה לו חברה ואני קיבלתי אוטו, וכך הייתי כבר נוסעת כל בוקר בעצמי.
כשראיתי אותו ואת חברה שלו באחת המסיבות הוא הכיר לי את חברה שלו, היא ניגשה אליי ואמרה לי..את מאיה?? הוא לא מפסיק לדבר עלייך. אהבתי את זה.
הוא נפרד מחברה שלו ועבר לגור לבד, הוא הזמין אותי לבוא לראות את הדירה החדשה ואני באתי. הייתי באה אליו היינו יושבים ומדברים, רק מדברים או רואים טלויזיה. אחרי תקופה הקשר הפך להיות קצת יותר אינטמי, לא שכבנו.
ושוב הייתה לו חברה, הוא התרחק ואני התרחקתי הכי רחוק שאני רק יכולה, נסעתי לדרום אמריקה.
גם כשהייתי שם הוא שלח לי הודעה. אבל אני הכרתי שם מישהו והייתי מאושרת והנחתי את המחשבות עליו בצד.
הוא לא היה מפספס אף פוסט או תמונה שהעלתי לפייס, ובסתר ליבי חיכיתי קצת לתגובות שלו.
אחרי תקופה ארוכה שהייתי בדרום אמריקה חזרתי ודיברנו על זה ששכחתי אצלו טבעת זהב שלי, אז הלכתי לקחת אותה. והאמת היא שרציתי שיראה אותי, חזרתי שזופה, חטובה ומאושרת. הוא לא פספס את זה.
הוא לא הפסיק לחזר אחריי ואני נענתי לחיזורים שלו, הייתי מרבה לבוא אליו, כבר הכרתי את אמא שלו ואחיו.
שכבנו. הוא היה הראשון שלי.
הוא כל הזמן היה אומר לי מה נעשה עם אח שלך? מה נגיד לו? הוא היה פוגע בי, מרחיק אותי ממנו ושוב חוזר לחבק ושוב שואל על אחי ושוב פוגע בי ושוב הכל חוזר חלילה..
החלטתי להתרחק מכל זה והכרתי מישהו בעבודה. היינו שנה וחצי ביחד. השומר שלי היה שולח לי מידי פעם הודעות ואני הייתי מתעלמת לחלוטין, הרי היה לי חבר.
שניפרדתי מחבר שלי לאחר שגילתי ששיקר לי בנוגע לדברים שהוא מכור אליהם והייתי שבורה. מצאתי מקום של נחמה אצל השומר שלי, הוא אף פעם לא שפט אותי. הייתי באה אליו גם סתם באמצע היום כשבכיתי או כשהייתי צריכה לדבר עם מישהו. הוא היה יושב שם מקשיב לי, מנסה לעודד והיה לוקח אותי גם לאכול גלידה, להתאוורר.
ואז שוב התקרבנו וחזרנו לקשר. ואז שוב הוא הרחיק אותי ואני החלטתי להפסיק עם זה.
הכרתי מישהו חדש, הרגשתי שהוא הגיע אליי משמיים, הוא בן זוג מדהים. הוא מכיל אותי, הוא תמיד יהיה בשבילי והוא באמת אוהב אותי. וגם אני אוהבת אותו, מאוד. לפעמים בלילה אני אפילו מודה בשקט לה' על הרגע שנכנס לחיי.
במקביל השומר שלי שולח לי הודעות ואני מתעלמת לגמריי, הרי שטוב לי.
בסופש אחד החלטנו כל החברות לצאת אחרי מלא זמן שזה לא קרה. שתינו, הגענו למועדון, שתינו ואני כבר הייתי בחלל..
לפתע הוא הופיע מולי לחש לי באוזן שקשה לי לענות להודעות ואני עניתי שיש לי חבר. המשכתי בשלי, רקדתי עם חברותי והוא עמד שם, קרוב, שמר שלא ייגעו או יתקרבו ומדי פעם הביא לי בקבוק מים.
הבנתי שזה יום ההולדת שלו, לא האמנתי ששכחתי. לחשתי לו יומולדת שמח והוא חיבק אותי חזק.
בסוף הלילה מצאתי את עצמי אצלו. שכבנו. כשקמתי בבוקר אספתי מהר את הדברים שלי והוא אמר לי שאני יכולה להשאר, אמרתי שאני צריכה ללכת. הוא אמר לי שרק איתי הוא יתחתן, שהוא יבוא לחכות לי מתחת לבית, שהוא מתגעגע. אני לא ידעתי מה לומר ואמרתי לו שזו הייתה הפעם האחרונה ויצאתי הוא אמר לי לחזור בערב. כמובן שלא חזרתי.
התכנסתי בתוך עצמי, לא הפסקתי לבכות, נסעתי לחבר שלי שאנחנו כבר גרים ביחד תקופה.
הכעס העז על עצמי, איך יכולתי?!!, רגשות האשם כלפי חבר שלי והתסכול שעדיין באיזשהו מקום אני עדיין חושבת עליו..איך אני מעזה בכלל!
לא מצליחה להשתחרר ממנו, מן תחושה של משהו גדול שאף פעם לא מומש באמת.
מה עליי לעשות, אני באמת לא יודעת.
אשמח לעזרתכם.
סליחה על החפירה, הייתי חייבת לפרוק.