בחור בן 27 הפיל אותי בפח

לפני שנה וחצי מישהו שאין לי איתו חברים משותפים הוסיף אותי. באותו היום התפתחה בינינו שיחה שנמשכה 6 שעות. אהבתי לדבר איתו, והוא איתי. חשוב לציין שאותו היום אמרתי לו שאני רווקה ולא מזמן נפרדתי מהחבר שלי אחרי שנתיים ביחד, והוא אמר לי שהוא "רווק... בערך" (יציאה מוזרה, אבל בגלל שידעתי שאנחנו רק מתכתבים לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. הרגשתי שהוא מתחבר אליי ושאני עושה עליו רושם טוב. גם אני התרשמתי ממנו לטובה: אהבתי את האופי שלו, את המראה שלו ואת העובדה שהוא אדם מכובד.


עברו חודשים, ומאז היו לנו עוד כמה שיחות. המשכנו לדבר, אבל הוא זכה להכיק צדדים פחות יפים באופי שלי. מה שקרה זה שהוא בא לדבר איתי בתזמון לא טוב, ויצא שהוצאתי עליו את כל העצבים שלי. כך הוא זכה לראות כמה אני עצבנית, ממורמרת, כעוסה וכו'. אני כזאת כי החיים העלובים שלי הפכו אותי לכזאת, אבל אני משתדלת לא להראות לאף אחד את זה, כדי לא להרתיע אנשים ממני. אבל לצערי הרב אני לא תמיד מצליחה.


עברו עוד כמה חודשים, וקרה שכבר לא היינו חברים בפייסבוק. כך הקשר שלנו נותק לעוד כמה חודשים. אבל לא התרגשתי מזה יותר מדי, כי ידעתי שזה בסך הכל קשר וירטואלי דרך פייסבוק, ושעוד מעט אני אתגייס ואכיר בן זוג. כך שעצם זה שאני והבחור הזה כבר לא בקשר זה לא נורא. אבל אז עדיין לא ידעתי שאני לא אתגייס בסופו של דבר, שאני לא אצליח למצוא עבודה וכו'. בקיצור, באותו השלב עדיין לא ידעתי שעצם זה שהקשר עם הבחור הזה נותק זה יהיה דבר מאוד גורלי בשבילי.


אני גרה בחיפה, וכמעט ולא יוצא לי לבוא לת"א. אז במסגרת המיונים לצבא באתי לת"א, ובמקרה עברתי מול הבניין שהוא הבחור הזה עובד. קצת התרגשתי ואפילו הזלתי דמעה. באותו הרגע הבנתי שאני צריכה לנסות לדבר איתו ולחזור להיות בקשר. יש לציין שזה דבר שקשה לעשות למישהי ביישנית כמוני - לכתוב למישהו שספק אם הוא בכלל זוכר אותך, אתם לא מכירים ואף פעם לא פגשתם.


לא ידעתי איך הוא יגיב על הניסיון שלי להחזיר את הקשר. הייתי צריכה לאזור הרבה אומץ כדי לכתוב לו. בסופו של דבר עשיתי את זה, והוא זרם. כך חזרנו להיות חברים בפייסבוק. תיכננתי להיפגש איתו, להכיר אותו במציאות ולנסות לגלגל את הסיפור הזה לכיוון קצת יותר רציני.


אחרי עוד כמה זמן הייתה לנו עוד שיחה. במסגרתה שוב פעם דיברנו על סטטוסים. הוא אמר לי: "אנ רווק". ממש ככה, במפורש. בשביל לא להרגיש נחותה אני בשיא הטמטום אמרתי לו: "אני יוצאת עם מישהו כבר זמן מה". לא ידעתי איזה השלכות יהיו לאמירה המפגרת הזאת.


כמה ימים אחרי ראיתי שהוא בחופשה בחו"ל. חשבתי לעצמי: בטח הוא עם חברים שלו או משהו כזה... ומה אני מגלה אחרי שהוא מפרסם את התמונות מהטיול המזורגג שלו? הוא היה שם עם בחורה. אז רגע: מצד אחד הוא אומר שהוא רווק, מצד שני הוא יוצא עם בחורה לחו"ל... מה הסיפור שלו? היה לי ממש כואב לראות את זה, כי באמת שנוצר אצלי חיבור רגשי עמוק כלפיו. לא רציתי לברר עמו מה הסיפור שלו. אז כמו שאמרתי היה לי מאוד כואב לראות את זה, אבל לא מחקתי אותו כי ידעתי טוב מאוד שההפסד הוא לגמרי שלי ושאין לי חוץ ממנו אופציות אחרות.


אחרי עוד כמה זמן הוזמנתי ליום הולדת של חברה של אח שלי לרמת גן, וחשבתי אולי לבוא יותר מוקדם בשביל להיפגש איתו. קבענו להיפגש, אבל ברגע האחרון ביטלתי את זה כי הבנתי שאני לא אספיק להתארגן.


אחרי עוד כמה חודשים אני שוב פעם רואה שהוא איתה בחו"ל. ברגע הזה העצבים שלי כבר לא החזיקו מעמד ומחקתי אותו. מיותרת לציין שאחרי שניה הצטערתי על מה שעשיתי. החלטתי שוב פעם לנסות לדבר איתו, אפילו שמחקתי אותו.


אז התחלתי לדבר איתו כמה ימים אחרי שמחקתי אותו, והוא זרם. הוא שאל אותי על החבר הזה שאמרתי לו שאני יוצאת איתו, ובלית ברירה התחלתי לחרטט. הוא רצה לראות לפחות תמונה אחת שלנו ביחד, ומן הסתם לא היה לי מה להראות לו אז אמרתי לו שאני לא רוצה להראות אות


בשלב הזה אני מציינת שלאורך כל הקשר הוירטואלי שלנו (שנה וחצי) עם דגש על ההתחלה, הוא אמר לי כל מיני דברים שלא יאה לבחור תפוס להגיד, כמו: "דרלינג", "יקירתי", "תגידי לי מתי את באיזור וניפגש" (רציתי להיפגש איתו גם כי הוא ביקש וגם כי באמת רציתי להכיר אותו במציאות") וכו'.

מאז עבר עוד כמה זמן, וניסיתי שוב פעם לפחות שיחה איתו. בהתחלה הוא זרם, אבל אחרי כמה דקות הפסיק לענות לי והבנתי שהוא לא מעוניין לדבר איתי. הנחתי לו, ולא התעקשתי שהוא יענה לי.

אחרי שבועיים כתבתי לו שלום, והוא לא ענה לי.

אחרי עוד כמה זמן כתבתי לו היי, והוא לא ענה לי.

הוא סינן אותי בגסות, אבל הייתי כ"כ נואשת שהמשכתי לספוג את ההשפלה הזאת.

אחרי זה כתבתי לו: "אני מנסה להתסדר איתך", והוא ענה לי: "אוקיי... אבל למה בעצם?". בהתחלה לא הבנתי את היציאה הזאת. אבל עניתי לו: "היה לי ממש כיף להתכתב איתך, ועשית עליי רושם טוב". מכאן התחילה שיחה חדשה. בהחלה דיברנו על חיי היומיום של כל אחד מאיתנו, ואחרי זה הוא שאל אותי מה שלום החבר שלי. חירטטתי לו איזו תשובה, והחלטתי לאזוא אומץ ולשאול אותו את הדבר שכבר הרבה זמן אני מפחדת לשאול: "מה איתך? אתה בזוגיות". הוא ענה לי: "כן...". מה?! שאלתי אותו: "כמה זמן?" הוא ענה לי: "שנתיים וחצי". ברגע זה מתתי. אם הוא במערכת יחסים כבר כל כך הרבה זמן עם הכלבה הזאת, למה לכל הרוחות הוא מתחיל איתי?! מה קורה כאן? או שהוא משקר או שלא יודעת מה.

בקיצור, הייתי כל כך נסערת שלא הצלחתי להסתיר את זה. התעצבנתי עליו, ולא הפסקתי לשאול אותו למה הוא בישל את הסיפור הזה איתי. באופן כללי לא הפסקתי לשאול אותו שאלות: למה אמרת שאת רווק, הוא אמר שזה כי הוא לא רצה שאני אדע את זה עליו, שאלתי למה לא, לא זוכרת מה הוא ענה על זה. לא הפסקתי לשאול אותו למה הוא עשה את זה. הייתי ממש נסערת.

בסופו של דבר הוא התעצבן עליי, וחסם אותי מהפייסבוק. זה היה קשה בשבילי, כי הוא באמת היה חשוב לי, התחברתי אליו, סיפרתי לו דברים אישיים על עצמי, רציתי להכיר אותו... ומסתבר שכל השנה וחצי האלה שאנחנו מתכתבים הוא הסתיר ממני פרט כל כך חשוב, ולמעשה הקשר הוירטואלי שלנו לא היה רלוונטי.

אני לא יודעת איך להמשיך מכאן... עברתי כמה אירועים שליליים בחיים שלי, אבל זאת הפעם הראשונה שאני לא רוצה להמשיך לחיות. הוא באמת היה מאוד משמעותי בשבילי... זהו, תקופה ארוכה הסתיימה. אני באמת ממש רציתי אותו. אני שונאת אותו עכשיו, הוא הרס לי את החיים :(

באמת שאני לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה... עברו כבר כמה ימים מאז שזה קרה, ואני עדיין מוכה הלם. אני לא אוכלת ולא ישנה. החיים שלי התהפכו בין רגע.

איך יוצאים מהמצב הזה?