אני וחברה שלי, מכירות ממש מגיל אפס, בכל מוסד חינוך עד היום למדנו יחד, ונלמד יחד, אנחנו ידועות בתור צמד מנצח, ויש לנו ממש את אותו הראש, כשאני חולה, היא יודעת את זה לבד, כשהיא עצבנית, היא אף פעם לא תצליח להתעצבן עלי, כי אני מכירה את הכעס שלה, ויודעת למתן אותו, כשאנחנו לומדות, ויש עבודה או פרזנטציה, תמיד אנחנו ה''ברירת מחדל" , אנחנו מאוד מאוד קשורות, אני מספרת לה הכל, אבל היא פחות, יש ימים שאנחנו פשוט יושבות ומדברות שעות על גבי שעות.... היא נחשבת כמלכת הכיתה, ואני לא אוהבת לומר על עצמי, אבל אני (כמו שמגדירים אותי), ממש אחריה, אני לא אוהבת את המקום הזה. הדירוג הזה. אני מאמינה בשוויון, ואמת, אני יותר ביישנית וסגורה, היא בדיוק ההפך. כשעברנו לחטיבה, נוצרה מעין תחרות ביננו, שנינו חכמות, אבל אני מחוננת, היא לא עברה את המבחן ומכחישה את זה... ואני לא מרגישה שזה נכון להשוויץ בזה, זה שאני חכמה, לא אומר שאני יפה, או מוכשרת... היא רזה , אני שמנה, היא יפה, אני מכוערת... היא יודעת לשיר, אני רק בנמוכים, היא מוציאה 100 בכל מבחן ואני 90... לא מקנאה, לא בוכה ולא רוצה להיות מושלמת... אבל היא תמיד נותנת לי להרגיש תחושה של תחרותיות , אבל התחושה מתפוגגת כי אני לא אוהבת את זה, היא מדברת על בנים, ואני ממש לא (אנחנו דתיות) , כעברנו לחטיבה, היא התחילה לדבר יותר מגעיל, לעשות את הצורה הדוחה ומגעילה בשפתיים כשהיא עושה סלפי, היא התחילה לעשות מיוזיקלי בצורה ממש זוועתית, וזה ממש לא מתאים לי, ההורים שלי התחילו לשנוא אותה ואני מרגישה תלויה בה... מצד אחד, נמאס לי ממנה, תמיד מושלמת. תמיד עושה לי פרצופים של "אני יותר טובה ממך, ובגלל שאני חברה ממש טובה שלך, אני עדין אחייך אליך כל בוקר", ומצד שלי, תכל'ס היא הבן אדם שהכי מבין אותי בעולם! היא יודעת הכל עלי, אנחנו משלימות מילים אחת של השניה, אני קרועה מכל צד... אני לא יודעת איך לחשוב, או מה לחשוב, מה לעשות בנוגע לזה? מה כבר יש? למה זה ככה? אתם חושבים שהיא עושה את זה בכוונה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות