שלום אנשים, אני בסוף הסמסטר הראשון שלי ומתמודד עם קושי שרוב הסיכויים שתראו בו בדיחה ואולי שאני קנאי אך עדיין סובל ממנו..
במשך כל חיי חלמתי ללמוד באוניברסיטה את תחום התוכנה, הייתי חרשן בלימודים,מצטיין יתרה, משקיע כל מה שאני יכול בשביל דלתות פתוחות.
שמעתי על תוכנית העתודה וכמובן שהתרגשתי שאולי אצליח ללמוד ישר אחרי בית הספר וחיי יהיו כמו סיפור אגדות יפה ומסודר בלי טרחה רבה.
עשיתי פסיכו אבל יצא לא גבוה מספיק לאוניברסיטאות, הייתי מוכן להתפשר וללכת למכללה בשביל ללמוד אבל החלטתי לעשות עוד אחד כדי לנסות לשפר. שיפרתי והתקבלתי לאוניברסיטה מסויימת לתואר חלומותיי, באתי אפילו ליום היכרות של התואר ושמחתי מאוד. ואז גיליתי שהצבא לא מוכן לתת לי ללמוד שם, נתנו לי רק ללמוד במכללה שכתבתי בהתחלה, ולא ידעתי מה לעשות..נתתי לזה סמסטר ניסיון אבל זה אוכל אותי מבפנים כמעט כל יום שאני עושה משהו שאני לא רוצה עד הסוף.(באותו התחום ,הנד' תוכנה במקום מדעי המחשב..אך לא התואר הנחשק מהמקום הנחשק :/) העובדה שהתקבלתי לאיפה שרציתי ולקחו לי את זה פשוט סתם ככה כדי שיהיו עוד ממלאי מקום לתקנים אוכלת אותי.
והעובדה שהכי מקשה עליי היא שחבר שלי לא התקבל למוסד ההוא על סמך נתוניו היבשים, אך פתאום, שבוע לפני תחילת הלימודים הצבא אומר לו שהוא מתחיל ללמוד במוסד אליו התקבלתי ושבו כל כך רציתי ללמוד כדי להרגיש טוב עם עצמי..שלחתי את הטופס יציאה מעתודה לפני כמה ימים..כולם אומרים לי שאני עושה טעות, אבל אני כל כך לא מרוצה ממה שנתנו לי(לא שיש בעיה במקום..הוא נחמד מאוד..פשוט לא מה שרציתי וכל כך חלמתי, לא באותה דרגת קושי גם..)..אני מפחד להתגייס לצבא הרגיל עכשיו אחרי שבניתי לעצמי תכניות בראש, ואני מפחד להשאר בעתודה כי אני יודע שהקונפליקט שלי יחזור אינסוף פעמים ובסוף אפרוש מאוחר מדי מה גם שאולי אתחיל מנקודת התחלה פחות טובה לעומת שאר המתמודדים בעתודה אם אשאר...מה אני עושה עם עצמי..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות