יום ראשון בעבודה וכבר מרגיש שלא בא לי להמשיך, להישאר או לעזוב?

אחרי הרבה זמן שלא עשיתי כלום לאחר סיום הלימודים ביוני, סוף סוף החלטתי שמספיק ואני צריך להתחיל לעבוד.
התחלתי לעבוד היום בארומה, משמרת של 6 שעות מ-4 בצהריים עד 10 בערב. האנשים אחלה לגמרי, יש לי שם חבר שעובד איתי לפעמים. הבעיה היא העבודה עצמה...אין לי כוח לשבת 6 שעות בקופה. זה שוחק. זה מרגיש לי פשוט מסריח. אני יודע, זו עבודה ואין מה לעשות, לא כולם אוהבים את העבודה שלהם.
היום דיברתי עם מנהל הסניף והוא שאל אותי אם אני רוצה להמשיך אחרי היום הראשון של ההתנסות. אני אמרתי לו שכן, אני אגיע מחר עוד הפעם כי חשבתי לעצמי שזה רק יום ראשון שלי בעבודה ואולי הבא יהיה יותר טוב. הבעיה היא, שאני התחרטתי על זה כמעט ישר אחרי שהגעתי הביתה. אני רוצה לחפש לעבוד במקום שקט, משמרת של איש אחד או 2. ברור שאני לא מצפה למקום שאין בו עבודה בכלל, פשוט מקום קטן, מתי שאין לקוחות אני יכול לנוח ולמצוא עיסוק אחר או אפילו לאכול. שם גם כשאין לקוחות, אפילו אם לא אומרים לי לעשות משהו אני פשוט יושב מול הקופה ומחכה ללקוחות או הולך לשתות מים. יש שם רק הפסקה אחת של חצי שעה ואי אפשר אפילו לשתות מים מאחורי הדלפק.
לפניי שאתם מתחילים לקרוא לי עצלן, תדעו שאני לא. בבית אני כן עוזר לאימא שלי, ואין לי כוח לחזור על אותו הדבר גם בסניף: לנקות, לסדר דברים, פוליש, לשרת אנשים. זה פשוט מרגיש משעמם ושוחק. כשאני חוזר הביתה אני מרגיש כאילו אין לי כוח לכלום, פשוט רוצה לישון.
אני גם אצטרך להגיש משמרות בוקר בשלב מסוים, מה שיאנוס לי את השעות שינה. כי זה יגיע למצב שאני מגיע הביתה ב10-11 בבוקר וצריך כבר להיות על הרגליים ברבע לשבע בבוקר כדי שאני אספיק להגיע לסניף מוקדם בשעות פתיחה.
אני מתלבט אם ללכת מחר ואז להגיד לו שאני לא חושב שאני מסוגל להמשיך...מצד אחד, אני ארגיש קצת רע, כי ההורים שלי יתאכזבו בטוח...וגם כי אני פתאום אומר לו שאני לא מסוגל להמשיך אחרי שאמרתי לו שאני כן רוצה להמשיך יום לפניי. למרות שבמקרה של מנהל הסניף לא אמור להיות לי כל כך אכפת, כי ברגע שאני אגיד לו שלא מתאים לי להמשיך הוא לא יתחיל לבכות וגם אם הוא יכעס עליי אני גם ככה כנראה לא הולך לפגוש אותו בזמן הקרוב, אם בכלל(אני לא מעריץ גדול של ארומה, בחיים לא הייתי בסניף בו אני עובד למרות שאני נהגתי ללכת לאותו האזור אלף ואחת פעמים, כמעט באופן קבוע במשך תקופה ארוכה)ככה שזה לא באמת מעניין לי את הביצה השמאלית מה יחשבו עליי שם.
אני פשוט מפחד לאכזב את ההורים, שעד שהשגתי עבודה והם שמחו בשבילי אני פתאום אומר להם שאין לי כוח להמשיך אחריי יומיים...ואז יבואו לי עם פרצופים של "זה היה צפוי" ושטויות כאלו. מה לעשות שאני בחור שלא עושה מה שמרגיש לו חרא. זה לא שאין דרך אחרת, זה לא שאין עבודה שאני כן אוכל להרגיש בה מרוצה, פשוט צריך למצוא אותה.