אני נמצאת כבר 3 שנים בזוגיות ולפני שנה נולדה לנו ילדה מתוקה. הייתה בינינו אהבה מטורפת ולמרות מלא ירידות שעברנו הצלחנו לשרוד ביחד.. אחרי הלידה הייתה תחושה מצידי שהתפשרנו בגלל הילדה למרות שהחלטנו לא להתחתן (הוא לא הציע..)
בגלל בעייה רפואית אנחנו לא שוכבים בכלל, אין בינינו מגע וכחלק מהעניין התרחקנו לחלוטין.. הקשר בינינו הפך להיות כשותפים לגידול הילדה והפרנסה ודברים שגרתיים.. אנחנו חברים מאוד טובים בלי קשר וכל דבר מתייעצת איתו.. קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו מבחינה נפשית כי אני מחוברת אליו מאוד לאישיות שלו..
יחד עם כל זה אני לא מרגישה נאהבת כבר המון זמן, לא שוכבים בכלל... הוא גם לא מחמיא ומפרגן כבר וזה חסר לי מאוד.
הוא לא קונה לי מתנות, לא מפתיע, ביומולדת שלי לא כתב ברכה אפילו.. למרות בקשתי.
זה כמובן בתמימות מצידו אבל זה גורם לי לתהות אם זה מה שאני רוצה.. אני עצובהה ומבולבלת..
במצב של מריבות הרבה פעמים יוצא מצב של התחשבנות על כספים בינינו (מה אני נתתי מה את נתת וכו)
יש לנו הרבה תכניות יחד לעתיד וכואב לי לדמיין מצב שאנחנו מגדלים את הילדה בנפרד... אבל לא יכולה להגיד שיש לי אהבה גדולה.
אין מצב להפתיע בצימר או חופשה כי גם שם לא יהיה סקס וקרבה..
אשמח לשמוע דעה כנה ולא שיפוטית.
תודה!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות