לוותר על המאבק חסר סיכוי.
שלום, אני בת 15 והתפרצה אצלי בשנה שעברה אפילפסיה.
מאז החיים שלי הם סיוט. חוסר שעות שינה= התקף.
קימה מוקדמת בבוקר= התקף.
לחץ נפשי מוגזם= התקף.
והכדורים שלי? מלאי תופעות לוואי.
מילדה שמחה, פורחת שנהינת מסביבת אחרים הפכתי לחרדתית, דיכאונית וחסרת ביטחון עצמי.
המחלה תקפה אותי ככ חזק בנפש, שהפסקתי לאהוב את עצמי.
אני מרגישה בן אדם ״מקולקל״, שמשהו לא בסדר איתי.
אני רואה אנשים, שמחים שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים בלי לדפוק חשבון כי הם בריאים, בזמן שאני צריכה לבדוק כל צעד שלי..
אז רוצים להחליף לי כדורים. שוב.
ביקשתי מהרופאה קנביס.. וקיבלתי צעקות ממנה.
ההורים שלי בעד הקנביס, הם מודעים לסגולות המרפא שלו, אבל המדינה והרופאה שלי הולכת נגדי.
אני הולכת להחליף כדורים בפעם השלישית, כי האחרים לא פועלים עליי.
בשביל קנביס אני צריכה לעבור גיהנום.
״בשביל להגיש בקשה את צריכה להחליף 5 כדורים שנכשלו ובעלת פיגור קוגנטיבי.״
בשביל תרופה אני צריכה להיות בעלת פיגור?
אחרי 5 כדורים אני יכולה להגיע למצב של נכות, בשביל תרופה אני צריכה להיות נכה?
והחברות?
אומרות שהמאבק שלי חסר סיכוי ושאני רק רוצה להינות.
וכבר התעייפתי.
התעייפתי מלהלחם, התעייפתי מלקום כל בוקר לבית ספר ולקבל התקף.
התעייפתי מהחיים כבר, ונכנעתי.
אני לא יודעת מה לעשות, להמשיך במאבק בשבילי ובשביל עוד מאות אזרחים כמוני שזועקים את זעקתם לקיר?
או לוותר ולהבין שאני באמת אדם קטן ופגום, שמטפלים בו בכימיקלים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025