מפחדת שכולם יתחילו לדעת עליי ואז החיים שלי ידפקו!

אני נערה בכיתה י"א, עוד חודש בת 16,
באה מבית דתי , אבל אני ממש מורדת בקטע הזה, כל שבת אני מחללת בלי שרואים, כי אז אני מקבלת צעקות, אני הולכת עם גופיות ומכנסיים וכל זה, ונראית מצויין באופן כללי.
כשהתחלתי את החטיבה אחרי היסודי, מאז ועד היום אף פעם לא הייתי שם מקובלת חברתית, יש איזה ארבע חברות אולי שאני צוחקת איתן וכאלה, אבל תכלס רוב הזמן אני מרגישה שם כמו איזה פוסטר על הקיר, תמיד מנסה לרצות את כולן, לא מרגישה שאני מי שאני באמת.
בגלל זה תמיד הכרתי אנשים מהפייסבוק או מאתרים אחרים, (בדרך כלל בנים), ויצאתי לבלות איתם ותמיד אמרתי לאמא שאני סתם יוצאת עם איזה חברה באיזור,
המין הראשון שלי היה עם בחור שהכרתי רק בפגישה הראשונה, הסתבך עם סמים בגיל צבא, והוא ישר סגר תאור אצלו בבית וקיים איתי יחסי מין, חשבתי שזה בסדר וסוג של התמכרתי למין הזה כי תמיד היתה לי הרגשה שרק ככה באמת יאהבו אותי.
עשיתי דיאטות מטורפות וסוג של מסחרתי את הגוף שלי תמורת אנשים, כי ככה הייתי מקבלת מהם יחס טוב של "איזה יפה את ומושכת" והייתי מבסוטה כי אפחד לא החמיא לי בשגרה שלי.
שכבתי עם כמה בנים ועשיתי את זה עשר פעמים אולי, ותמיד בבית אפחד לא מכיר אותי וחושבים עליי שאני ילדה טובה והכל.
יוצא מזה שבשגרה שלי אני ילדה חמודה וטובה וכאלה, ועם אנשים שאני לא מכירה אני יוצאת סוג של שרמוטה, פתוחה עם כולם, שותה, משתוללת וכאלה.
שלחתי תמונות עירום שלי לאנשים והכל, עד שבשלב מסויים הרגשתי ממש רע עם החיים שלי וחשבתי שיתחילו לפרסם עליי בכל העולם, אז חשבתי שאם אמות יהיה לי יותר טוב, התחלתי לחתוך את עצמי באופן קבוע ופשוט התחלתי לשנוא תעצמי.
פחדתי שאנשים היו רואים אותי אוכלת כי אולי ככה הם היו חושבים עליי שאני שמנה, בגלל זה כשלא היה אפחד בבית אכלתי בכמויות, ואז ממש הצטערתי על זה והיו שעות שהתנזרתי מאוכל בגלל זה.
בחיים אף פעם לא היתה לי מישהי לפרוק אצלה את הלב, אז תמיד פרקתי בבצפר ליותר מידי בנות, ואז הם ראו אותי בעין שיפוטית לגמרי.
פשוט סיפרתי שם את הקורות חיים שלי יותר מידי, מתחילים להסתכל עליי כמו איזה מוזרה, שרמוטה, מסכנה.
בלימודים אני לא מסוגלת ללמוד כבר, הציונים שלי ממש יורדים ואני מפחדת של תהיה לי תעודת בגרות, למרות שבכיתה י עברתי בכל הבגרויות פרט להיסטוריה ותנ"ך.
הרגשתי איך הלחץ מתגבר והחלטתי לעבור לפנימיה, ששם גם המצב החברתי שלי יגדל, וגם אני אתפתח בלימודים.
הוחלט שכדי להקל עליי בלימודים אני יכנס השנה לכיתה י, ואז את י"א שנה הבאה אעשה שוב. מבחינת הגיל זה לא מסתבך כי אני בין הקטנות בשכבה אז הכל בסדר.
אבל פתאום הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, ואולי ישלחו אותי לעוד מסגרת שאני לא יסתדר בה, ואולי זה לא יתאים לי, אז פרקתי את כל הקורות חיים שלי לעובדת הסוציאלית שלי, היא נבהלה בטירוף, היא אמרה לי שבמקרים כאלה חייבים לשים עליי צו של בית משפט שישייכו אותי למסגרת סגורה ומיוחדת וכאלה.
אני פוחדת פחד מוות עכשיו.
אני מפחדת.
היא רוצה לזמן דחוף לשיחה את ההורים שלי ואני יודעת שאם אמא שלי תגלה את כל הקורות חיים שלי היא אולי תרביץ לי או תקלל אותי ואני משתגעת כבר.
השיחה עם ההורים עוד כמה ימים.
ואני בנתיים אמורה להיות באיזושהי פנימיה טיפולית עם עוד בנות שנכנסו לבעיות כאלה.
אני לא רוצה להיכנס למקומות האלה או לחברה כזאת !
ומה עם הלימודים שלי ?!
התעודת בגרות ?
אני מרגישה שאני מאוד בוגרת והכל ויש לי פוטנציאל ענק להתפתח בחיים האלה !
אני מרגישה כל כך הרוסה, אני מרגישה שאני הולכת לבזבז את החיים שלי אולי במסגרות שלא יתאימו לי, שאני הולכת לרדת הכי למטה שאפשר.
מה אפשר לעשות ? אני רוצה לקחת הכל בקלות ולהסתכל יפה על החיים אבל מפחדת שכולם יתחילו לדעת עליי ואז באמת החיים שלי ידפקו !
מתחננת לעזרה !