היי לכולם,
גיל : 14, גובה : 1.61, משקל 41. בעבר הייתי 39.
אני נחשבת ילדה חכמה עד שזה מגיע למראה, בו אני שטחית. תלותית לגוף, למראה, למודל הדוגמנות וכדומה. אובחנתי כאנורקסית בתחילת השנה והתחלתי טיפול ביתי קשה שכולל פגישות עם תזונאית ופסיכולוגית. אף אחד לא מבין למה אני לא עולה ומשתקמת (בחודשיים עליתי שלושה קילוגרם) אבל בכנות, מאחורי הגב אני נוהגת להמשיך לעשות ספורט על אף האיסור מאנשי המקצוע. בלעדיו אני מרגישה שמנה ועצלנית, כיוון שבהוראת התזונאית אני צריכה לאכול כ2500 + קלוריות ליום. עכשיו, חושדים בי, לכן למרות תת המשקל משקל אני נראית ממוצעת ויש לי בטן נפוחה וירכיים שמנמנות שאני נואשת להוריד.
בעקבות זאת ההורים המיואשים שלי מדברים לעתים קרובות על אשפוז בבית החולים. אני כמובן לא מעוניינת בלפספס כל כך הרבה מהחיים, הלימודים והחוויות אבל הם כבר מוטרדים ותוהים אם לכפות עליי.
אני לא מרוצה מהחזות שלי. אני מעוניינת להתחטב ולא להוריד משקל אבל הם לא מוכנים להקשיב מפני ש״האנורקסיה מדברת, לא את״. אני זקוקה להורים שלי, שתומכים ומתחשבים בי, בחזרה.
לפעמים אני רוצה להודות שאני עושה כושר בסתר אבל מתאפקת. לפעמים אני רוצה להסגיר את עצמי למחלקת הפרעות האכילה. לפעמים אני רוצה להרעיב את עצמי.
אני אבודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות