אני באופן כללי בנאדם שבוחר בדרך של עזרה לזולת ואהבת האדם בשביל לשרוד.. אלטרואיסט.. זה הטבע שלי. ככה נח לי להביע את עצמי בשנים האחרונות.. בתיכון הייתי כזה פחות או יותר אבל לא בהגזמה הייתי מופרע קצת וזה.. אבל אף פעם לא הייתי רע ממש למישהו ותמיד הייתי מתנדב והייתי מדריך בתנועת נוער וזה. אחרי התיכון עשיתי שנת שירות שחיזקה אצלי את החלק הזה של נתינה ואז התגייסתי ליחידה מובחרת כזאת שבכלל שמה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.. ויצא שזה מה שאני מכיר.. וזה מה שהתרגלתי. אז עם בנות אני ממש נחמד וטוב כמו עם כולם, ואני מרגיש שאני צריך ללכת נגד הטבע שלי בשביל שבאמת יעריכו אותי כי אהבה חינם כזאת שלוקחים כמובן מאליו מפרשים כחולשה.. מה לעשות זה משהו שאני מרגיש. אז אני שם גבול ברגע שאני מרגיש שמישהו חושב שהוא יכול לנצל אותי, כי הדבר האחרון שאני רוצה זה שהמסר שלי יאבד בתרגום.. אם הוא שומע חלש כשאני אומר אוהב אז משהו פה לא עובר וצריך להתחיל מחדש.. ועם בנות זה גם בול ככה.. אני ממש לא רוצה להתייחס אליהן כמו זבל אבל מה לעשות שזה מה שעובד!! ברגע שאתה לא מראה עניין או פשוט אדיש קר מנותק וכו' (זיוף כן!, קשה לי עם זה בטירוף.. אני הכי רוצה להתחיל שיחה במה עשית ומה היה ואיזה כיף בלה בלה בלה ולהיות כמו חבר קרוב..) פתאום שולחות לך הודעות ומתחילות לשאול שאלות מפגרות שהן שאלו אותך שבעים אלף פעם ומתחילות לשחק עם השיער. קיצור, מה עליי לעשות בשביל להישאר אדם נחמד וטוב שאוהב על אמת ולמצוא מישי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות