אני מרגישה מצורעת. כאילו, במובן האמיתי. אני בשכבה של מאתיים תלמידים, ויש לי משהו כמו שתי חברות. הילדות מהכיתה הקודמת שלי סובלות את נוכחותי, אבל זה הכל. הילדות מהכיתה החדשה בקושי סובלות אותי. על הבנים אין בכלל מה לדבר. הם לא אוהבים אותי כי אני שונה. כי אני אחרת. הם לא אוהבים אותי כי אני יודעת הרבה על פוליטיקה, על העולם, כי אני סרקסטית, כי אני אוהבת לכתוב, כי אני לא מתלבשת כמו חשפנית. לא אכפת לי. אני לא רוצה להיות כמוהם, אבל אני כן יצור חברתי. אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה שיזמינו אותי למפגשים. אני רוצה להפסיק להיות הנערה ההיא במסדרון שלא זוכרים שהיא קיימת. אני מרגישה מנותקת מהמציאות, כמו חללית שיצאה מהמסלול, אבודה בחלל.
איך אני יכולה להתחבר אבל להישאר מי שאני?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות