אמש הלכתי עם חברתי לקניון ולאחר הליכה מרובה, התיישבנו באחת מהמסעדות ובאופן חריג שמענו שיחה של חייל (לפי הלבוש והתיק) שבה הוא דיבר עם מישהי ואמר לה "אני חייל בודד. תעזרי לי, בבקשה! ההורים שלי בצרפת ומצידי רק תקני לי את הדברים ואני אכין את האוכל לבד, אני בסה"כ רוצה לאכול אוכל שישי כמו שצריך, אני לא רוצה לאכול טונה ושימורים, די נמאס לי תעזרי תעזרי לי" והוא אמר שוב "כל שיש אני לבד בבית אוכל שימורים את חושבת שזה כיף לעשות שישי ככה לבד".
הבטתי עליו מעט וראיתי כי פניו האדימו מרוב תסכול וחוסר אונים. לא יכולתי נפשית להישאר אדישה והתייעצתי עם חברתי מה לעשות בנידון והחלטנו לתת לו חצי מהבגט שקניתי, נגשנו אליו והפצרנו בו שיקח את האוכל מאיתנו הוא סרב ואמר "תודה לכם באמת, אני מתרגש". ואמרנו לו שבכל מקרה, אנחנו הולכות ומשאירות את האוכל כאן.
אני וחברתי המשכנו להסתובב בקניון והחלטנו להביא לו סכום כסף מסוים, חיפשנו את החייל בקניון ולא מצאנו אותו.
המקרה הנ"ל, הוא דבר שלא אשכח לעולם, המראה היא עצוב. באמת. הוא היה על סף בכי. ואני בטוחה שזה לא החייל היחיד שיש לו בעיה מסוג זה. למה הצבא לא מסייע לחיילים שאין ידם משגת מבחינה כספית? יש כאן בעייה שצריכה להיות מטופלת משורשה וחבל שמטייחים אותה ומעלימים ממנה עיין.
ועכשיו אחרי המאורע, הגעתי לכך שבדיעבד הייתי צריכה לבקש ממנו את המספר ולעזור לו יותר (למרות שאני לא יודעת איך)
בקיצור, מה הייתי צריכה לעשות כדי לשפר את המצב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025