היי,
לאחרונה במסגרת שיעורי מחקר שלי ערכתי מערך ניסוי חברתי.
בכדי ללמוד טוב יותר את נושא המחקר, אחד מהאמצעיים התמידיים שלי הוא תצפית ממושכת ואף אקראית בשדה הפעילות שלי.
שאלת הבדיקה שלי היא לבדוק את ההתייחסות החברתית לצביעות ורוע חברתי.
כאמור, כל מילה מיותרת לגבי שתי התופעות הנ"ל.
התבססתי באופן אמיתי על נתונים אמיתיים.
לשם המחקר פרסמתי שאלון אנונימי למספר עצום של משתתפים וחקרתי את התוצאות למול ההתנהגות החברתית ביום יום לתכונות/תופעות כאלה.
באופן מפתיע, כולם הוקיעו באופן מוחלט צביעות ורוע, גינו בחריפות אך, באותה נשימה, באופן מעשית, הם רוקמים אפילו יחסים חברתיים עם אנשים כאלה באופן נורמטיבי.
אני שואלת אתכם, האם אותם אנשים המוקיעים את אותן התופעות יכולים הם בעצמם להיקרא צבועים? ואם כך נעשה, מדוע אותם אנשים בעלי זכות הוקעה אם הם משתמשים באותה התנהלות מול אנשים שליליים כביכול? זו המוקיעה את התופעה וחושבת בתוך תוכה כי היא בזויה כשלמעשה בהתנהלותה החברתית בעודה חושבת על פלוני אלמוני כאלו דברים עד הגעלות מוחלטת, דווקא מקרבת אותו אליה ומתנהלת איתו בשלום ומקיימת עמו קשרים חברתיים קרובים?
הכיצד אדם החושב כך מסוגל לקרב אל קירבו אדם כזה?
יהיו שיקולים כאלה שיהיו, האם האמת שבתוכנו לא חזקה דיה?
נשאלת השאלה א כך, האם החברה בה אנו חיים הינה צבועה וכיצד הנכם מתייחסים לכך?
אשמח לתשובותיכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות