דיכאן עמוק בצבא, מרגיש שאני הולך למות אני פוגע בעצמי

שלום..
לפני 5 חודשים התגייסתי לחיל האוויר. אני עשיתי טירונות שהייתה ממש קשה לפחות בשבילי.
אני ממש ביישן סטרילי וקשה לי להתחבר לאנשים.
את הטירונות סיימתי כי רציתי שיהיו גאים בי והמשפחה שלי הכי שמחה בשבילי בעולם כי בעיניהם זה היה נראה בלתי אפשרי בשבילי. סבלתי המון דרך אגב.
לאחר מכן המשכתי לקורס של חודשיים בטכני עם 2 חברים מהבית ספר והקורס עבר מהר ממש וכיף.
לאחר מכן כל אחד התפזר לבסיס שלו.
הגעתי לבסיס שאני נמצא בו כרגע ומהיום הראשון שאני פה הרגשתי שאני מתפרק לאט לאט.
לא אמרתי כלום במשך חודשיים אבל החודש הזה אני פשוט מרגיש מת.
כולם פה שנה וחברים אחד של השני. אני ממש קשה בלחבור לאנשים. יש לי רק 4 חברים.
אני כל החודשיים האלה כמעט ולא אכלתי. רק מנה חמה וחטיף ביום ופעמים בודדות בחדר האוכל.
בנוסף נפל עליי שמירות אני ישן בחדר אחר לבד.
אני לא התקלחתי 4 ימים לא הכנסתי פירור לפה שלי חוץ ממים שזה שלוק אחד מהקולר ב 5 שעות.
אני סוגר כל שבת שניה. בשבתות אני פשוט נכנס למקלחת פותח תמים ןעומד 3 שעות עם מים זורמים ובוכה כדי שלא ישמעו אותי.
חושב על החיים שלי חושב על אמא ואבא ואח שלי שיקרים לי הכי בעולם ןעל חברה שלי שהיא הכל בשבילי ולקח לי 5 שנים למצוא מישהי מושלמת כזאת אני לא רוצה שהכל יפול לי בידיים
כואב לי כבר הגרון מבכי.
אף אחד לא יודע כלום על זה אפילו לא ההורים. הם חושבים שהכל בסדר כי אני לא מספר מבושה. המפקד שלי ראה אותי כמה פעמים בדיכאון לא אוכל לא מדבר ונתן לי אפטר שלא עזר בכלום. כי נשארו לי עוד שנתיים ו 4 אז מה זה עוד יום..
רק לחברה שלי סיפרתי על זה והיא הציעה לי ללכת לקפס משהו כזה וביקשתי מהמפקד שלי קפס והוא פשוט מורח אותי...
אני מרגיש שאני הולך למות אני פוגע בעצמי הגוף שלי מתחלש מיום ליום
אני לא מרוכז בשמירות וסתם מתעצבנים עליי וכל הקטע שאני לא רוצה לספר לאף אחד... אני מתחנן לאלוהים שיעזור לי אבל מבין שאני צריך להתחיל לעשות משהו.. אבל אני פשוט נעצר ושומר הכל בלב.
בלילות אני קם כל שעה ופשוט בוכה לבד במיטה.
הצבא באמת הרס אותי.. הפילו עליי תפקיד של כוננות ואני לא מסוגל להתמודד איתו.
ניסתי בכל דרך יפה אבל מה שאני מקבל זה "מפה לא יוצאים לא משנה מה, רוצה לצאת עוף לכלא 30 יום"
מה זה הדבר הזה.. אני פשוט עצוב בשביל אנשים כמוני ואני בטוח שיש הרבה כאלה.
אני כרגע שוקל 54 כשלפני גיוס הייתי 68
כל הבגדים גדולים עליי כבר. אני לא מצליח לאכול אני פשוט אוכל ומקיא או שהולך אחרי ארוחה ישר לשירותים.
קיבלתי המון תגובות מחברים של אל תלך לקפס אתה סתם תבזבז זמן קפס זה חרא של בן אדם
אני לא מאמין בזה ורוצה לנסות רוצה לחזור להיות שמח ולא לפגוע בגוף שלי. אני ממש מקווה שקפס יעזור לי.
לפי דעתי אם לא אקבל מענה ממנו אני אחשוב או על נפקדות או פגיעה פיזית בעצמי כי נפקדות בסופו של דבר תכניס אותי לכלא ובכלא אני ישתגע אני אמות שם.

בבקשה מי שהיה לו משהו דומה שיעזור לי אני מתחנן אליכם.