מה חובת הדיווח של הפסיכולוגית? רוצה לשתף אותה שאני לא רואה את עצמי חי עוד 8 שנים

היי,

אני רווק, בן 42, עם בעיות מכאן ועד הודעה חדשה.

אני מעולם לא הייתי מאושר , מעולם לא סבלתי את עצמי,
מעולם לא הייתי בקשר זוגי, מעולם לא חשבתי שהעתיד שלי יהיה יותר גרוע .

ב 5 השנים האחרונות ,בעקבות חוסר אנרגיה ועצבות,
גם ניתקתי קשר עם המשפחה וגם עם כל החברים.
אני בעצם מתפקד ,איכשהו,אך ורק בעבודה כדי להביא כסף למחייתי.
העבודה זו עבודה שחלמתי עליה מגיל מאוד צעיר, כך ששם לפחות אני שוכח
מכל החרא שיש לי.


מצד אחד, הבדידות שלי היא גיהנום,
ומצד שני לא בא לי לראות או להיות בקשר עם אף בן אדם.

כמובן שכלפי חוץ לא ניתן לזהות ,ולו במעט, את אשר אני עובר--
אבל זה המצב כבר שנים.


לאחרונה, חלה החמרה ואני באמת מרגיש בדידות קורעת,
אז חשבתי ללכת ולדבר סתם עם פסיכולוג דרך קופת החולים.
אני מדגיש, פסיכולוג ---ולא פסיכיאטר ולא כל השיט הזה.
אני לא צריך כדורים ולא מאמין בזה.
המחשבות הן אלה שיוצרות מציאות , ולא משהו כימי.

בכל אופן, תיכננתי , ללכת לסתם שיחות כדי שיהיה לי מישהו שאני לפחות
אוכל לדבר איתו...קצת שיקשיב לי.

כבר הגעתי להחלטה ,שאני לא ארצה לחיות מעבר לגיל 50....
כי גם לא יהיה לי צורך בכך.
אני בלי משפחה, בלי ילדים,בלי כסף רב, ולכן, לא מרגיש צורך לחיות מעבר ל 50.


השאלה שלי היא, אם אני אשתף את הפסיכולוגית שלי, שאני לא רואה את עצמי,
חי מעבר לעוד 8 שנים, האם היא מחוייבת לדווח לאיזה רשות? מוסד? וכו!?

אין לי , ולא היה לי מעולם שום רקע פסיכיאטרי,
ואני יותר נורמטיבי ,ריאלי ומודע מכל אדם אחר.

אני פשוט מתלבט אם שווה לי "להיחשף" לגמריי ,הכל כולל הכל,
או שאין צורך בכלל לנדב את המידע הזה כחלק מהשיחות .

אני ממש לא הולך לשיחות כדי לפתור את הבעיות שלי, כי הן לא ניתנות יותר לפיתרון.
אני רוצה ללכת כי חרא לי כבר לבד ,בקטע של להתבודד עם 4 קירות כל יום
במשך 4 שנים.
עוד 8 שנים ככה, יהיה סיוט בעבורי.
אז לפחות שיהיה שם איזשהו קול, שיהיה שם לנסות ולהכיל אותי.


היו לי הרבה חברים שהתרחקתי מהם ,בעקבות מצבי העגום,
בריאותית ונפשית אני בסדר.
פשוט החיים שלי ,לא הגיעו, לכלום ושום דבר.
אז הטיפול אולי קצת יפחית את עוצמת הבדידות שאני חש.

אז מה דעתכם? לספר או לא!?
גם כך עוד 8 שנים זה המון זמן.