הי, לאחרונה התעורר בי הצורך בחבר. זאת אומרת, אני רוצה מישהו שיגיד שהוא אוהב, שאדע שחושב עליי לפעמים, שאוכל לחשוף בפניו דברים. אבל מנגד- הצורך הזה כולל גם צד של צורך במגע.
התחושות האלה מלחיצות אותי. בעבר הייתי צריכה תמיד רק את המימד החברתי שזה מעניק ואת הקטע של חבר-בשביל-לדבר. פתאום עכשיו כשזה כולל את הצד המיני וכל הקטע שזה צורך ממש ולא רק פנטזיה, זה מלחיץ נורא. גם כי זה חדש וגם כי הדת אוסרת את זה.
השאלה שלי היא האם זה טבעי והאם ההתגברות על הצורך רלוונטית בכלל? כלומר- זה שאני דתייה מחייב מאוד אבל אולי הצורך הטבעי חשוב יותר? ואולי אפשר שיהיה חבר ושהחזיק יחד מעמד בלי מגע? מבולבלת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025