איזה תסכול זה פשוט נורא
אני מרגישה כמו חיה בכלוב
ההורים שלי כל כך לא מחוברים למאה הזאת
הם לא נותנים לי לחיות!
לא משנה כמה אני מנסה לדבר, כמה אני מנסה לשנות, כמה אני מראה שאני מתוסכלת ועצובה
אני בוכה כל הזמן
תאר לך שאתה פאקינג בן 21 ועדיין יש לך שעת עוצר של ילדה בת 12!!!
אם אני חוזרת אחרי 12 וחצי זה טלפונים וחפירות ״תחזרי הביתה עכשיו״
אם אני לא חוזרת הביתה או מסרבת ״אין בעיה תשני בחוץ״
וכשאני חוזרת הביתה הדלת נעולה ולא פותחים לי
אני צריכה להתחנן לסליחה באמצע הלילה כדי שיכניסו אותי הביתה...
זה פשוט נורא! איזה מן חיים אלה?!?!?
והחלק הגרוע זה שהם הבטיחו לי ״כשאת תהיי בת 20, כשתתחילי את החיים שלך, כשתתחילי ללמוד לתואר אז תוכלי לעשות מה שאת רוצה״
והנה הזמן הזה הגיע וכל מה שקיבלתי זה יריקה בפרצוף
אני מרגישה שרימו אותי, השפילו אותי
יש לכם מושג איזה מעצבן זה לחיות לפי השעון???
שחס וחלילה לא תגיע השעה 1 שלא יצרחו עליי?
זה חיים????
אני לא יכולה יותר אני נשברת
האמת שאני רק מנסה לפרוק את הלב אז אל תתנו לי עצות טיפשיות כמו ״תסבירי להם איך את מרגישה״ (כאילו גיליתם את אמריקה)
או להגיד לי לעזוב את הבית...אין לי לאן ללכת ובטח שאין לי כסף לדירה..
אני פשוט נמצאת בכלא...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות