היי,
אני לא בטוחה אם זה המקום הנכון לשתף אבל כבר נהייה לי קשה להכיל את התחושה הזו.
תמיד הרגשתי שיש לי חיבור לצד הרוחני. הייתי מתפללת ומדברת עם אלוהים בקלות כמעט כל ערב. הייתי מתפללת בעברי אבל מעולם לא הרגשתי יותר מדי חיבור לתפילות הכתובות כי את רובם לא ידעתי את המשמעות האמיתית שלהם ואלה לא היו המילים והתחושות שלי, אבל נטו לדבר נתן לי תחושה של הקלה וטוב מאז ומתמיד.
מאז שהתגייסתי ואפילו לפני אני מרגישה כאילו יש ניתוק אין לי "כוח" לדבר עם אלוהים, אני מרגישה שזה מיותר ולא משנה, יותר גרוע מזה אני פשוט לא מרגישה כלום לא מרגישה מה שהייתי מרגישה פעם. אני לא חושבת שלהתחיל להתחזק זאת אומרת לשמור שבת וכאלה יעזור לי.
אני לא יודעת להגיד למה איבדתי את התחושה הזו שיש ישות ששומעת אותי ודואגת לי- קשה לי בצבא מבחינה חברתית ומבחינת התפקיד והתנאים אני מאוד מפונקת ובכללי אני בן אדם פסימי שנוטה למצבי רוח אבל אין לתחושות האלה שלי בסיס ואולי בגלל זה, זה אפילו קשה יותר.
עצוב לי שהקשר שלי עם אלוהים נעלם ואני לא יודעת מה לעשות בשביל להרגיש שוב כמו שהרגשתי בעבר. אני יודעת שמבחינה הגיונית לעסוק בתורה אמור לעזור לי להרגיש חיבור אבל אין לי חשק אני כל פעם בורחת למשהו אחר.
מה עושים?
תודה לכל העונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025