בעיקרון, אין לי חברים.
רק כמה מכרים...
סיימתי י"ב ואני בשירות לאומי, ואני מרגישה ממש לבד.
אף פעם לא אהבתי אף אדם, או פיתחתי רגש חזק למישהו, חוץ מלאדם אחד.
חוץ מאדם אחד, אף אחד לא מבין אותי או מכיר אותי, וקשה לי להתחבר לאנשים.
ובאמת אין לי אף אדם קרוב, ולוקח לאנשים זמן להכיר אותי.
תמיד היה מישהו אחד ויחידי שהכיר אותי ושבאמת היה חבר טוב שלי, החבר האמיתי היחידי שלי.
תמיד אהבתי אותו והיה ביניינו קשר מדהים, הוא תמיד היה כמו אח בשבילי.
לפני כמה חודשים הרגשתי שהקשר מצידו הופך לקר.
אז לפני שבועיים ניסיתי לדבר איתו על זה, לא היה לו זמן, והוא גר ממש רחוק.
אז הוא אמר לי לשלוח לו הודעה עם מה שאני רוצה לומר.
אז כתבתי שאני ממש אוהבת אותו ושאלתי אם הוא מרגיש משהו כלפי והאם אני עדיין החברה הכי טובה שלו.
הוא לא ענה ואז ניתק את הקשר.
אני מרגישה כל כך לבד.
לבד עד כאב.
קשה לי לקום מהמיטה בבוקר.
ואני כל הזמן בוכה.
קשה לי בלעדיו.
ועכשיו אין לי אפילו דרך ליצור איתו קשר, כי הוא ניתק אותי.
אני לא יכולה למצוא מישהו חדש, כי לא מחליפים קשר של שנתיים, ואף פעם לא היה מישהו כל כך קרוב אלי.
ואני לא מצליחה לשכוח אותו, ולא אצליח.
ואני בקושי קמה מהמיטה ואין לי מישהו קרוב לדבר איתו אפילו... הקשר עם ההורים לא משהו.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות