כן
שלום לכולם,
אני בת 17 והחזה שלי קטן,ממש קטן.
תמיד ביסודי היו צוחקים על החזה שלי מה שגרם לי לחזור הביתה בוכה כל הזמן ובכללי הביטחון העצמי שלי היה בריצפה.
כשהגעתי לחטיבה העניינים קצת השתנו,פתאום לא העירו לי על החזה שלי כל הזמן והייתה לי ההזדמנות להרגיש כמו כולם בלי להצטרך לשמוע כל יום הערות פוגעות על החזה שלי.
ועכשיו בתיכון זה קצת מתחיל לחזור שוב אבל הגישה שלי ממש השתנתה - פעם הייתי לוקחת הכל קשה אבל עכשיו כשהתבגרתי הדברים האלה כבר לא פוגעים בי,הבנתי שזה הגוף שלי ושאין לי שום דרך לשנות את גודל החזה(אני נגד הגדלות חזה ובכללי אני בעד המראה הטבעי) אז אני בעצמי לפעמים מצטרפת לחברים וצוחקת על עצמי (זאת תכונה שאני ממש אוהבת בעצמי-היכולת להכיר בחסרונות שלי ובעצמי לצחוק עליהם אבל לפעמים זה מרגיש כאילו טיפה מנצלים את זה ונסחפים עם ההערות.)
בכל מקרה אני לא נוטה להגיד את זה וזה בכלל לא בא ממקום של התנשאות אלא מתגובות של החברה-אני נראית טוב,יש לי גוף יפה ופנים טובות,אני מצחיקה,יש לי אופי טוב וגם בלימודים אני מצליחה להוציא ציונים שנחשבים ממש טובים.
אני כן מרגישה שיש לי מה להעניק אבל יש לי תחושה שבנים שרק פוגשים אותי אוטומטית חושבים שאני חמודה אבל "איזה באסה שאין לה חזה"
וזה מציק לי! אני שלמה עם עצמי וגם אם החזה שלי ישאר בגודל הנוכחי לי זה לא מפריע אבל התחושה היא שלאחרים זה כן...אז השאלה שלי היא האם חזה קטן זה באמת כזה חיסרון גדול?
ולבנים- הייתם מוכנים לצאת עם בחורה שאתם אוהבים אפילו שהחזה שלה לא היה בגודל שתמיד רציתם?הייתם פוסלים בחורה בגלל זה?
סליחה על החפירה! ותודה רבה לכל העונים :)
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025