חברה שלי בדיכאון אבל משגעת אותי! מה לעשות?

מאוד התלבטתי אם להעלות את השאלה הזאת כי זו התמודדות עצמית שמאוד קשה לי איתה כי אני מרגישה ממש חרא בן אדם שככה אני מרגישה. אבל זה התחיל ממש לפגוע בי ביום יום אז אני לא יודעת מה לעשות. אני התחלתי את התיכון עם חברה שלי מהחטיבה. היא הצטרפה לבית ספר שלי בכיתה ט' והתחלנו לדבר קצת באמצע השנה בערך. עברנו לבית ספר שונה מהחברים שלנו, שאיתם שתינו ניתקנו קשר כי לא היה לנו נחמד איתם. אז המצב הוא ששתינו התחלנו את התיכון כהחברות היחידות אחת של השנייה (מהבית ספר. יש לנו עוד כמה חברים ממקומות אחרים). עכשיו הסיפור הוא כזה- הבחורה די בדיכאון, ואני יודעת מה זה להיות מדוכאת הייתי מדוכאת כל החטיבה בערך. הבעיה היא שזה כל מה שהיא מדברת עליו. אנחנו יוצאות עם חברים בערב היא בוכה על זה שהיא בדיכאון. בכל הפסקה היא רק מתלוננת החיים שלה. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שדיברנו וזה לא היה על הדיכאון שלה. הקטע זה שהיא עושה את זה גם עם חברים אחרים שלה ואני שומעת מכל מיני מקומות שגם אותם זה ממש מעצבן. אני באמת מרגישה שניסיתי כבר הכל, כל שיחה נתתי לה מלא עצות מלא אפשרויות לאיך לצאת מהדיכאון. אבל היא פשוט לא מוכנה לשפר את עצמה, היא רק מתלוננת אבל היא לא עושה עם זה כלום. אמרתי לה גמה פעמים שהיא לא תצא מהדיכאון אם היא לא תעשה דברים עם עצמה. היא כל הזמן מתלוננת שהיא שמנה וחברה אחרת שלי כל הזמן הציעה לה לצאת איתה לעשות אתה ספורט. שהן יאכלו בריא יותר ביחד וכל זה,והיא אמרה כן אבל שהיא ניסתה לקבוע איתה היא כל הזמן מבריזה. אמא שלה הציעה לה חלכת לפסיכולוג והיא לא עושה את זה כי "לא בא לה". חברה שלי כבר דיברה איתה והיא אמרה לה שזה לא אפשרי שהיא כל הזמן מדברת על זה והיא אמרה שהיא לא מצליחה לעצור את עצמה. אז לפני שבוע בערך ממש התפוצצתי. כי בתכלס אני זאת שהכי סובלת מזה כי היא איתי כל הפסקה ועל מה היא מדברת על הזמן? על זה שהיא בדיכאון. אז בנקודה הזאת (לפני שבוע) לא יכולתי לראות אותה יותר, כשראיתי אותה כל כך התעצבנתי אז כשהיא ניגשה אליי הייתי די קרה ועניתי לה בתשובות קצרות כיבאמת לא יכולתי יותר. מאז אני באמת מתעצבנת. אני לא מחשיבה אותה חברה שלי יותר כי היא באמת הרסה כל רגש חיובי שלי אליה מזה שלא אכפת לה יותר. אז אני לגמרי לא יודעת מה לעשות. הדבר שהכי בא לי לעשות זה פשוט לנתק איתה קשר. אבל אז אני אהיה בלי חברים בבית ספר, וגם היא בדיכאון אז זה ממש יחמיר את מצבה. אני באמת חסרת עצות .אני לא רוצה ללכת לבית ספר כבר כי אני אראה אותה שם. ובאמת שאני מרגישה שעשיתי כל מה שיכולתי כל הזמן דיברתי איתה ניפגשתי אותהוברצינות שזה כל מה שהיא מדברת עליו. מלא אנשים דיברו איתה על זה, חשבתי ביחד איתה איך היא יכולה להרגיש יותר טוב והיא פשוט עושה שום דבר כדי לשפר את המצב שלה. אפילו סיפרתי לה על כזאני הייתי בדיכאון ואיך יצאתי מזה (למרות שזה משהו שאני אף פעם לא מדברת עליו). אז אני באמתמודה לכל אחד שיכתוב עצה כי אני באמת מיואשת לגמרי.