אני בת 20 ומאז שהגעתי לגיל הזה אני מקבלת הרבה הערות מהמשפחה שלי.
האחיות הגדולות תמיד מעירות על זה שאני לא יוצאת ותמיד נשארת בבית.
אבא שלי עצוב בגלל זה.
אני לא עובדת , לא לומדת ולא פוגשת אף אחד.. אני טיפשה בכסף ואני לא יודעת לנסוע למקומות באוטובוסים לבד.. בגלל שאני לא יוצאת ולא מכירה שמות של מקומות או רחובות.
בחברת אנשים אני ביישנית נורא. כשמישהו מדבר איתי אני מחייכת הרבה ומורידה את הראש.
בבית יש לי ביטחון עם אבא שלי ואחיות שלי אבל עם דודים ואחיינים ואנשים זרים אני מאוד ביישנית.
אתמול אבא שלי עמד בפתח של החדר ופשוט שאל כשהוא מוריד את הראש "את רוצה להתחתן?"
הרגשתי את הכאב שלו ואת חוסר הנוחות כשהוא שואל אותי את זה.
בהתחלה חשבתי שלא שמעתי טוב כי אף פעם לא דיברנו על הנושא הזה.
צחקתי צחוק ילדותי מבושה ולא ידעתי מה לענות לו.
סיפרתי לו שאני מרגישה בת 14. עם הגובה שלי , עם הקול שלי , עם המראה שלי.
אני מרגישה מאוד קטנה ונוסיף את מה שציינתי קודם.. אני לא מבינה בכלום.
אם ילדה בת 15 תעמוד ליידי, יגידו שהיא בת 20 ואני עדיין ילדה.
אני לא יודעת אם אהיה את הגבר הזה שיהיה מסוגל להתמודד איתי.
שיבין אותי ולא התבייש בי.. ושביחד איתו אני אבנה ביטחון עצמי ויתחיל להבין ולהכיר וללמוד ביחד איתו.
זה בלתי אפשרי? יש לי סיכוי?
נכנסתי לאתר כדי לקבל כמה שיותר עזרה . קשה לי לראות את אבא שלי עצוב בגללי.
השאלה היא איך אני מתחילה לחיות אם אני לא יודעת שום דבר?
ואיך אמצא את הגבר שייקבל אותי ויסכים לחיות איתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות