שלום לכולם, אני בן 17 וחצי,כיתה יב,שנה אחרונה.
הפעם האחרונה שידעתי מה זה חברים הייתה כיתה ו', מאז אני לא באמת זוכר מה זה..
כרגע אני בתיכון והאמת, כואב לי כל פעם בלב שאני יושב בכיתה לבד בהפסקות, כמה שאני חזק מבחוץ בפנים אני מתפרק לחתיכות. חברים אולי ורק אולי אפשר להגיד שיש וגם כמה אחדים, אבל זה לא חברים אמתיים, מה שאומר שאני לא איתם בהפסקות, או סתם אחרי בצפר, במקרה הטוב יושבים בכיתה לפעמים ביחד.
אני לא ביישן אבל לא מצליח לחייך באמת ולהיות אני בבצפר, מרגיש פשוט שביזות של החיים כשאני קם בבוקר לבצפר ואני יודע שאם היה לי כיף הייתי הולך הכי שמח למרות העייפות ולמרות הכל.
ילדה מהכיתה ראתה אותי לבד והיא יודעת שאני ככה כי סיפרתי לה מזמן, אמרה לי בוא סיבוב, סתם דיברתי שטויות במיץ כי שוב לא הייתי אני וממצב של באסה הייתי אמור לשחק אחלה. אני יודע שרק מקום חדש באמת יוכל לשנות לי את ההרגשה ואולי שם כן להכיר חברים.
בקיצור אני מותש מהתייעצויות שלא מובילות לכלום, מותש מההרגשה שדפקו לי סכין בלב וכל רגע מסובבים אותה.
חשבתי ללכת ליועצת בצפר לדבר איתה על זה קצת, אבל בנינו חוץ מלפרוק זה לא יעזור בכלל.
איך מתגברים על זה ומרימים ראש למרות הכל? במקרה בבוקר ראיתי כתבה על כל מיני מפורסמים בעולם שמספרים שעברו ביריונות בילדות שלהם ואיפה הם נמצאים עכשיו,
זה העלה בי את השאלה שאולי התקופה של החטיבה- תיכון היא רק זמנית ואז הכל משנה ומסתדר?
מה איתכם? אני יודע שיש כאן אנשים גדולים ממני..
אני מותש מלחפש חברים, והאמת כבר וויתרתי.
עם כמה שחיכיתי ורציתי לצאת לפולין במשך שנים, אני לא יוצא רק בגלל זה. בגלל שאני צריך לשים 7 אלף שקל ובסוף להוריד דמעות כשאני מרגיש לבד.
מקווה שהפעם באמת מישהו יוכל לעזור לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025