מכירים, מתאהבים, מגיע קטע הפגישה ואני נרתעת והורסת כל הזדמנות!

היי, חייבת לציין שהכרתי את האתר לא מזמן ופשוט כיף לראות שיש אנשים שמוכנים לעזור ונותנים מזמנם החופשי!(:
אולי תצליחו לעזור לי כי אני כבר אבודה חח
אז ככה קוראים לי מאי ואני בת 19, מתגייסת בנובמבר.
בחיים לא היה לי חבר ולא משהו שקרוב לזה..
הייתה לי רק נשיקה ופה זה נגמר.
הבעיה היא שאני לא יודעת על מה לשים את האצבע ולהגיד ׳הנה זו הבעיה׳ ואז לנסות לשנות את זה.
אני מדברת עם הרבה בנים שמתחילים איתי בפייסבוק, לא בקטע זנותי שמדברת עם כולם חח פשוט אני מכירה, מדברת,עוברת לווצאפ, ואיכשהו יש קליק והתאהבות!לא עם כולם כמובן.
ולא בקטע שחצני חס וחלילה רק על מנת שתבינו,
כל אחד שדיברתי איתו התאהב באופי שלי
(החמיאו גם על היופי אבל בואו נגיד שהיופי פותח את הדלת והאופי מכניס אותנו פנימה)
והיה חיבור חזק וכל כך אמיתי! וזה קרה לי לפחות עם 5 גברים שהייתי איתם בקשר.( כל זה מבלי להיפגש)
כמו שאמרתי, מתחילים בפייסבוק, ואז עוברים לווצאפ ומשם לשיחות בפלאפון , אז כל החמישה גברים האלה היה לי קליק עם כל אחד מהם(לא דיברתי איתם במקביל, כל אחד בתקופה אחרת, שלא תהיה אי הבנה..)
אני פשוט נמנעת מלהיפגש כי אני מתביישת במראה שלי, אני ילדה מלאה אבל עם פנים יפות למזלי חח
אני לא מהבנות האלה שמצטלמות כל דקה ומעלות, יש לי גג 2-3 תמונות וגם רק של פנים..
אני לא שמנה, פשוט מלאה .. וזה מוריד לי את הביטחון ואני מרגישה שאני פשוט הורסת לעצמי הזדמנות לכל קשר שיכול להצליח רק בגלל החוסר ביטחון הזה..
אני מרגישה פספוס עם כל אחד מהחמישה גברים הנ״ל, עם כל אחד מהם דיברתי שעות על גבי שעות וצחוקים וכימיה מטורפת.. עד שמגיע הקטע שהוא מעוניין להיפגש ואז אני מורחת ומורחת עד שהקשר מתנתק.. לא באה בתלונות כלפיהם, לגיטימי ומובן לגמרי.. הטעות היא הרי שלי.
חשבתי על לנסות להכיר פנים מול פנים, ככה ישר הבן אדם רואה אותי, את כל כולי ולא דרך מסכים והתכתבויות..
אבל איפה, לאן אפשר לצאת ולהכיר מישהו באמת איכותי?
אני ילדה של בית, לא יוצאת למסיבות לא שותה ולא מעשנת, אני יודעת שהגבר שיהיה איתי יקבל ממני את ה200 אחוז! כי באמת שיש לי כל כך הרבה לתת, אבל לצערי החוסר ביטחון סוגר לי את הדלת כל פעם מחדש..
ויכול להיות שתגיבו לי שאני צריכה לעבוד על ביטחון עצמי ולאהוב את עצמי וכו׳, אבל זה לא פשוט בכלל. כי עד שאני לא ארזה אני לא אקבל את עצמי(אני אמנם עכשיו בתהליך של דיאטה + ספורט אבל עדיין אין תוצאות כל כך אז לאט לאט)
אבל עד אז אני לא רוצה להמשיך באותה מסגרת, של להכיר מישהו, להתאהב אחד בשנייה ואז בסוף שנינו יוצאים פגועים מהסיפור, כי נתתי לכל אחד מהם הרגשה שיהיה משהו אמיתי, וזה לא ממקום רע! זה מתמימות כי באמת האמנתי בזה, האמנתי שאני אצליח להתגבר על החוסר ביטחון הזה ואגיד לעצמי שיאללה יאהב יאהב לא יאהב לא יאהב, אבל לא, לא הצלחתי..
אני ממש מצטערת שיצא חופר, פשוט רק פה אני יכולה לפרוק ולקבל עזרה באנונימיות..
תודה שקראתם ואשמח לשמוע את דעתכם, סופש מהנה!