היי,
בגיל 15 המשפחה שלי חוותה מעין משבר שמאוד השפיעה על כולנו, וזה גרם לי להבין שאני לא יכול לסמוך על אף אחד שם כי מאוד נפגעתי מהאנשים שהיו הכי קרובים אליי. ומאז היחסים שלנו אמנם שוקמו, אבל אני עדיין לא בוטח בהם בכלל. הסיבה שאני מספר את זה היא גם כי זה חלק מהבעיה (העובדה שאני לא סומך על המשפחה שלי ולא בוטח בהם שהם רוצים בטובתי), וגם כי אני חושב עכשיו שבלי שהרגשתי זה חלחל כמעט לכל הקשרים החברתיים שלי: אני בחור עם לא מעט קשרים חברתיים מהרבה מסגרות שונות, אבל בכל פעם שמישהו/י מאכזב/ת אותי, משהו בי נסגר כלפיו ואני מתרחק, או לפחות אומר לעצמי שאני לא יכול לסמוך עליו יותר. זה מקשה עליי ממש בהתנהלות חברתית - למרות מספר החברים ה"גדול" אני מרגיש שיש תקופות שלמות שאני לא יכול לדבר עם אף אחד או לפנות לאף אחד, אם בא לי לעשות משהו כיפי אני לא מצליח לחשוב על שם אחד בפלאפון שאני יכול להתקשר אליו ולהציע לו, שלא לדבר על זה שהרבה פעמים הייתי צריך טובה או עזרה וכמובן שהתעקשתי להסתדר לבד (אני יכול להסתדר לבד, אבל מי יודע אילו הזדמנויות פספסתי בדרך או כמה קשיים יכולתי לחסוך לעצמי). זה גם כמובן נמאס על החברים שלי שמתישהו מבינים שכדאי להם לוותר עליי כי אני מתוסבך מידי... :/
מה אני מפספס כאן? איך אני משחרר קצת ולומד להתאכזב מאנשים בלי להיפגע מזה לנצח?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025