אז האמת היא שאני בעיקר מחפשת איפה לפרוק את זה.
אני לפני צבא, צריכה להתגייס בעוד חודש בערך. כבר תקופה ארוכה שאני רוצה חבר. מרגישה ומאמינה שזה יעשה לי טוב. גם מינית, אני זקוקה לזה, אני רוצה את זה כלכך. גם אינטימית, מישהו שיקשיב לי ויהיה בשבילי, יחבק אותי, יאהב אותי.
אף פעם לא חשבתי שזה יהיה כלכך קשה למצוא מישהו כזה. כבר נכנסתי לקשרים בעבר, אף אחד מהם לא היה רציני. רובם הפכו ל'יזיזות' מהר מאוד. אני שואלת את עצמי, אולי משהו לא בסדר בי?... אני ניראת טוב, אני גם חושבת שאני בסך הכל בחורה מעניינת, אני חברותית... אני רוצה להאמין בעצמי ולהאמין שאמצא מישהו שיתאים לי וירצה אותי לקשר אמיתי. למה זה כלכך קשה? למה יש כלכך מעט בחורים טובים ואיכותיים שמחפשים משהו אמיתי? כשאני פוגשת מישהו שמתחיל איתי ורואים שהוא בחור טוב שרוצה משהו אמיתי, אז רוב הסיכויים שהוא לא יהיה לטעמי, שלא אמשך אליו. לפעמים נדמה לי שאולי יש לי "סטנדרטים" גבוהים מידי ובגלל זה אין לי אף אחד... שאני מעוניינת רק בכאלה שהם כמה רמות מעלי... [אני יודעת שזה נשמע שטחי, אבל אני בחורה מינית, ומשיכה זה דבר בסיסי שצריך להיות לי עם גבר...] אני לא יודעת להתחיל עם בנים... גם אם אני ממש רוצה, זה מביך אותי בטירוף....
זו בדיוק תקופה כזו שכמעט כל החברים התחילו שנת שירות, או צבא, ואני פשוט לבד. אני כן יוצאת לבלות, לפסטיבלים, מסתכלת סביבי... חבר היה יכול להיות כלכך טוב עכשיו. אני מקווה שהצבא יביא איתו משהו טוב, אבל למען האמת זה כלכך מוריד מהערך העצמי. והתחושה הזו, שאף אחד לא מספיק רוצה אותך, היא פשוט תחושה קשה שמלווה אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות