כן, התפשרתי. בהחלט התפשרתי.
החלטתי לנסות כדי לא להרגיש פספוס, לתת צ'אנס כדי לא להרגיש החמצה וכדי לא לאבד ידיד טוב.
לא סתם הוא היה ידיד כל כך הרבה זמן, ואחרי רדיפות ומה לא - החלטתי לנסות.
אני לא מכבדת את עצמי, זה נכון. ככל הנראה...
קבענו לבלות יחד סוף שבוע, ובשניה האחרונה הוא ביטל לי ואמר לי "אני מעדיף שלא תהי בחגיגות. לאבא שלי יש יום הולדת ואני לא רוצה שתהי שם". אחר כך, הוא אמר לי "גם לחבר שלי יש יום הולדת. לא בטוח שיהיה מקום בשבילך באוטו ואני לא רוצה להדפק בגללך"... וזה מצטרף להמון דברים נוראיים שהוא אמר לי "עופי ממני" כשאני קמה ומנשקת אותו בבוקר או "מה את רוצה ממני? לא רוצה לחבק אותך. זוזי כבר".
היה לי יום הולדת לפני חודשיים והוא השקיע בי מאוד במתנה והביא פרחים, ומאז מתנהג כאילו כולם בבית שלי חייבים לו משהו (תמיד זה היה ככה, אבל הפעם זה כבר ממש מוגזם).
אני שבורה מההתנהלות הזו, אבל לא מסוגלת ללכת כי פיתחתי רגש.
המשפחה שלי נגדו, החברים שלי נגדו. כולם נגדו. ורק אני עוד נאחזת בטיפת האנושיות שיכולה להיות לו כשהוא לא יוצא עליי.
אני מרגישה כל כך מתוסכלת, אני בקשר כבר כמעט שנתיים ופשוט לא יודעת מה לעשות. אני תמיד מפחדת שלא אמצא מישהו טוב יותר, ומפחדת לאבד אותו כי עוד יש לי אליו רגש... מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות