אני מרגיש כאילו המצב רק מחמיר, לא מתאים לי השירות הרחוק מהבית... הבדידות והלחץ

טוב,לפני כמה ימים כתבתי פה שאלה על המצב שלי שאני הולך להגיע לגדוד אחרי פליטה מקרבי (מרץ 16)
הגעתי לגדוד ,נקלטתי, וכנראה הולך להגיע למחלקת קשר או מודיעין. המחלקות נחשבות ברמה גבוהה.
אבל,ויש אבל גדול, כמו שציפיתי. אני לא עומד בלחץ..כרגע אין לי עליי כמעט שום לחץ ואני יושב בחדר בוכה שאף אחד לא רואה. אני סובל מקשיי הסתגלות ובכללי כל החיין שלי מקומות חדשים לא באו לי טוב.
אני כבר רואה איך אני או יעביר פה שירות שלם בדיכאון רציני. (המקום מבודד מאוד ורחוק מהבית.. יציאות חמשושים ופעם בשלוש שבועות סוגרים שבת)
אני אוהב את הבית,אוהב את המשפחה שלי(למרות שיש לה המון בעיות משל עצמה..)
ואחותי וההורים שלי מספיק תמכו בי ועזרו לי להיפלט מקרבי.. אבל לפי מה שהבנתי לא כזה יש להם כוח להתעסק עם עוד ניסיון מעבר ובגלל שהגעתי למקום בסדר הם השלימו איתו.
כשהייתי בטירונות הקרביץ,בכיתי המון והייתי דיי מבודד כי ככה אני.. הלכתי לקבן והוא היה קרוב לתת לי סעיף קהס אבל בסופו של דבר הגענו לפיתרון הזה.. אני לא מרוצה ממנו,לא רוצה להגיע לאווירה של גדוד,אני נחשב לטעמי מאוד חנון,מאוד חכם.. וזה מרגיש לי כמו לא המקום בשבילי.. אני מאוד מפחד ממשעמת ובאמת אני רק רואה קצין הדופק עולה..
מתחיל לחשוב שבאמת פיתחתי חרדה בצבא. קשיי הסתגלות,מה שלא תקראו לזה.. אני פה בגדוד שבוע וכבר מבין כמה שזה לא בשבילי..
לא מתאים לי השירות הרחוק מהבית,הבדידות והלחץ מכל מה שמקשר אותי לצבא.
כבר בשבוע הראשון התחלתי לבכות פה כמו מקודם מה שאפילו לא היה לי בטירונות הקרבית.
רע לי ,קשה לע ומעיק לי הפחד שאישאר פה לנצח כי אני לא עושה בעיות, ובצבא בדרך כלל לא אכפת מאנשים שלא עושים בעיות . אני רושן את השאלה הזאת עם דמעות על העיניים והרגשה של אני לבד פה. מה לעשות??
מצד אחד אפשר לבקש קבן.. תהליך שייקח המון זמן ומי יודע אם הוא יעזור לי בכלל.
אבל אני בתור אחד עם חרדות ופחדים מפחד שזה ישפיע עליי מאוד באזרחות..
מצד שני להישאר בגדוד? באמת שאין לי כבר מושג מה לעשות. צריך לשמוע עזרה ודעות מאנשים שעברו דברים דומים..
כל הארבע חודשים שאני בצבא אני רק מתוסכל ומדוכא ופשוט לא רוצה לשרת בצהל. הלוואי וזה היה אפשרי..