היי, אני אורין בת 14.
אני כבר מעל שנתיים כמעט כל יום בוכה בלילה, או במקלחת, או כשאין אף אחד בבית, או לפעמים אני אפילו בורחת ליער ליד הבית לצפות בשקיעה ולבכות שם, לחשוב, לדבר לעצמי, אבל לרוב אני רק בוכה.
אני לא יודעת למה אני בוכה, אני פשוט מרגישה שאני צריכה את זה. וזה בא לידי ביטוי גם בהתבודדויות מחברים, שאני מעדיפה להישאר בבית יותר ולא לצאת, להסתובב לבד עם המוזיקה וללכת ברגל ברחוב.
יש לילות שאני פשוט שמה אוזניות ומפעילה לי מוזיקה קלאסית, מוצארט וכאלה, או איזו אופרה איטלקית. אני מוצאת את זה כמשהו שטיפה מרגיע אותי אבל אני עדיין בוכה עם זה.
אני בורחת ממחויבות, אני לא מסוגלת להתמודד עם מצבים במציאות.
אני לא מסוגלת שאנשים יראו אותי כשאני בוכה, או אפילו רק קצת לא במיטבי, אני תמיד צריכה להיות חזקה בשביל כולם, לתמוך, הכל אני עושה כדי לעזור לחברים שלי, אבל כשזה מגיע אליי אני לא יכולה לעשות כלום.
אני צריכה ללכת למישהו לדבר איתו? לפסיכולוג או כל בעל מקצוע אחר?
אני מפחדת להיפתח בפניי אנשים, זה לקלף עוד שכבה ועוד שכבה ממני עד שאין לי שום חומות סביבי, שכל אחד יכול פשוט לקחת רובה ולירות בי, ולא יהיה לי איך להגן על עצמי אז אני אפגע. אני מפחדת להיפתח לאנשים. למה זה יכול לקרות? מה לא בסדר בי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025