אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל, אני חושב שכבר אולי 5 שנים אני מרגיש ככה,
שהכל פשוט עובד בצורה לא נכונה...
שאנשים אחרים רק מכבים ומנסים לרסן אותך...
אני מרגיש ככה כבר שנים, אני לא יכול להיות יותר בבית ספר,
כל הלימודים, כל בוקר להתעורר לאותה מציאות עגומה, שאני יודע
שלא תביא אותי לשום מקום.
כל אחד עסוק בעניינים שלו, ההורים שעסוקים בחשבונות ובאחי הקטן
שעושה לא מעט בעיות וקשה לו להבין את המצב, השיחות החוזרות ונשנות
האלה בין ההורים בקשר למה לעשות כדי לסגור את החודש.
אמא שלי, כמה שהיא בן אדם טוב וכמה שהיא עושה את המקסימום
בשבילי ובשביל כולנו.
מרגיש שיש לי כל כך הרבה לתת, שאני יודע כל כך הרבה אבל יחד עם זאת אני מבין שלא אגיע רחוק בגלל שהבגרות תוריד אותי למטה ולא תאפשר לי להמשיך ללמוד למקצוע טוב שאני אוהב.
חוץ ממתמטיקה ואנגלית אני לא מסתדר בשום דבר.
אני מרגיש פשוט שבור, קשה לי מאוד לכתוב את זה, אני לא אדם
שמדבר על הבעיות שלו באופן גלוי, עם אף אחד, קשה לי אפילו להעלות לעצמי ולחשוב על מה שאני חושב ומרגיש.
לפני כשנה נטשתי את החברים שלי, לאחר שבמשך 3 שנים עישנתי ושתיתי בגללם, מאז אני לא מצליח לחזור לעמוד על הרגליים ולא מוצא אף אחד אחר בגלל שכולם כמוהם, מעשנים, שותים ושטויות אחרות.
התחלתי להתאמן מאז שעזבתי אותם, זה הסם שלי עכשיו, זה מפרק ומכניס אותי לאופוריה, 3 פעמים בשבוע אני בורח מכל הבעיות והצרות שלי ופשוט נעלם שם.
אני מאוד רוצה להצליח, יש לי שאיפות גדולות וככל שהזמן עובר אני מפחד יותר
ומרגיש כאילו לא אוכל להגיע אליהן בגלל הבית ספר.
אני לא יודע איך להמשיך מכאן... מרגיש פשוט אבוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025