אשתי נכנסה להיריון לא מתוכנן שוב ומסרבת להפיל, איך ממשיכים?

אנחנו בני 35, יש לנו ילד בן שלוש ועוד אחד בן שנה.
ההרגשה האישית שלי היא ששני ילדים זה מספיק, וזה ממש לא קל, אולי בעתיד עוד שנתיים-שלוש שהם יגדלו ונחזור לישון בלילות ונתחיל להתאפס על עצמנו הייתי מוכן להתחיל לחשוב על עוד ילד. אשתי כן רוצה עוד. היא מודעת לדעתי בעניין ובעצמה הייתה בדעה של להביא ילד עוד שנה.
אבל.....
למרות שהיא עם התקן ברחם למניעת הריון, נראה שהיא נכנסה להריון שבוע שעבר.
אני יודע שיש כאלו שקשה להם להיכנס להריון, אצלנו מספיק ניסיון שניים וזה קורה.

הילד הראשון היה מתוכנן (לאחר הפלה טבעית שהייתה לפניו בשלב מוקדם), הילד השני לא. גם בו הרגשתי שזה מוקדם מדי לעוד ילד.
בדיוק הייתה לנו שיחה לא קלה בקשר למתי מביאים עוד ילד ולמחרת גילנו שהיא כבר בהריון. ולמרות שהוא ילד מקסים, כפרות עליו, הוא היה תינוק ממש ממש קשה עד בלתי נסבל בחצי שנה הראשונה.

אני טיפוס מאוד הגיוני ומשוקלל, וחושב על הכל. מצבנו הכלכלי מעל הממוצע (עקב ההורים), אבל אנחנו לא מצליחים בכלל לחסוך כספים במצבנו הנוכחי.
אנחנו ילדי זקונים, הרבה עזרה עם הילדים אין לנו (אב בן 70 מצידה, ואמא בת 70 מצידי), יש לנו רק אחים (ללא אחיות) כלומר אין כמעט מנוחה מלטפל בילדים בעצמנו.
מכיוון שאני עצמאי אני נשארתי עם הילד הראשון בבית בזמן שהיא חזרה לעבודה אחרי 4 חודשים. בילד השני כבר לא הייתי מסוגל והבאנו מטפלת לחצי משרה.
גידול הילדים מאוד השפיע על התפתחות העסק שלי שבינתיים עובד על ניוטרל, ולא מתפתח.

המחשבה שלי היא לא רק הקושי העצום שיש בלגדל ילדים.
זו אחריות מאוד גדולה. זה דורש הקרבה עצמית חסרת גבולות.
וההרגשה שלי עמוק בפנים שאין לי כרגע מספיק מעצמי להעניק.
ואני מרגיש שזה גם לא פייר כלפי הילד להכניס אותו למצב כזה שאין באמת מספיק פנאי בשביל לגדל ולהשקיע בו כמו שצריך.
כבר בילד השני שלי אני רואה הבדל עצום בין כמה שיכולתי להעניק לראשון לבינו.
ואני כועס על עצמי, שאין לי סבלנות אליו, כי אני מראש לא הייתי מוכן, אבל לא הייתה לי ברירה, וזה לא פייר כלפי הילד.

עוד דבר שמפחיד אותי הוא שאשתי סבלה מפריצת דיסק בגב ונותחה בעבר.
וכל הריון כשהיא עולה במשקל וההריון מתקדם (חודש 7-8) הפריצת דיסק הזו מראה את סימניה, היא סובלת נורא ובקושי מתפקדת. מגיעה למצב שהיא לא יכולה לזוז. עכשיו היא מתחילה במשקל ראשוני גבוה יחסית (כל הזמן בוכה לי שהיא בדיכאון שהיא לא מרזה) שלא הצליחה להוריד עוד מההריון הקודם, וזה עוד יותר מפחיד אותי מבחינת הבריאות שלה. מפחיד אותי שזה יגרום לה נזק בלתי הפיך בגב ואני עוד אצטרך להתחיל לסעוד אותה בגיל כה צעיר ולגדל את הילדים לבד.

ושלא תחשבו שאני אב שחוזר הביתה מהעבודה ב-7-9 בלילה ולא רואה את הילדים. אני עובד מהבית ובבית כל היום. עוזר בכל שלב. הבן הבכור מאוד קשור אלי ובאופן כמעט תמידי רוצה רק אותי, וזה גם מעיק שאין לי מנוחה.

ועכשיו למרות שהיא עם התקן, היא שוב בהריון. ושוב כביכול אין לי ברירה ונכפה עלי עוד ילד שלא באמת רציתי ואני לא מוכן אליו נפשית. והיא כועסת עלי שאני לא מאושר ואומר "יהיה בסדר..", כי מה אני אגיד?? היא יודעת שלא רציתי עוד ילד.
אני יודע שאין סיכוי שהיא תסכים להפיל.
איך ממשיכים במצב כזה?