אני ילדה צעירה והורמונאלית מאוד שלא מצליחה לשלוט בעצמה, לגיטימי?

אני באה מבית מאוד מסורתי ומכובד, ההורים שלי חינכו אותי בדרך הכי טובה שיש ובזכותם אני מי שאני היום, כשהיו שואלים אותי באיזה גיל אני רוצה לשכב הייתי אומרת מעל גיל 18, וכשהיו שואלים אותי באיזה גיל אני מסכימה לישון עם בן זוג בפעם הראשונה הייתי עונה 16.5, את הנשיקה הראשונה תכננתי שתהיה בסוף החטיבה, כשאני עולה לתיכון.. אבל, אני מאוננת מגיל צעיר 'בזכות' כמה אנשים שחשפו אותי לעולם הזה בגיל מוקדם, אך כל זה היה סוד רק לעצמי.. ונהניתי מזה מאוד, והפכתי להיות מאוד הורמונאלית, וטוב לי. וכל זה נבע מאמא שלי שמאוד לחוצה בעינייני בנים, והיה לי טוב וטוב לי עכשיו שאמא שלי החליטה לא לחשוף אותי לדברים האלה עד שיבוא זמני, בדרך שלי ובזמן שלי, עד עכשיו הכל טוב ויפה.. עד שהכרתי את החבר שיש לי כיום (שנתיים מעליי, הורמונאלי כמוני, בא ממשפחה דתית אך הוא חזר בשאלה) אמא ואבא שלי מאוד אוהבים אותו.. ושיחררו אותי מעט.. הוא ישן אצלי כמה פעמים, אבל בתנאים של אמא (לא באותם חדרים, דלתות פתוחות ואסור לנו לצאת מהחדרים כשהיא הולכת לישון), הוא בא אליי הבייתה, ואפילו הם יודעים על הנשיקה הראשונה שהייתה לי איתו, על זה שהוא הקשר הרציני הראשון שלי..
מרב שאהבתי אותו.. הוא הראשון שהרגשתי בנוח להגיד לו שאני מאוננת, רואה פורנו, לא כזאת תמימה כמו שאני נראית.. ואפילו לשאול כמה שאלות וגם הוא סיפר לי כמה דברים מפתיעים, ובזכות השיחה הזאת אנחנו פתוחים בלדבר על הנושא הזה. וכמובן בגלל שאני והוא מאוד הורמונאלים.. יצא שאיבדנו את הראש באחד הימים.. בגלל השיחה.. והוא אונן לי ואני לו (מעל בגדים) כשראינו סרט אצלי במיטה.. הרגשתי עם עצמי מאוד רע, אבל הרגשתי טוב באיזשהו מקום.. זה המשיך והמשיך... עד ליום ראשון האחרון שהיה השיא.. עשינו את זה על יבש(מעל בגדים!) אבל לפני זה.. גלשנו קצת לתחתונים.. לא הרגשתי כל כך בנוח מצד אחד.. אבל מצד שני זה הרגיש כל כך טוב.. ועכשיו שאני כותבת את זה באתר כשאני יודעת שכולם יכולים לשפוט את המעשים שלי שאני בעצמי לא יודעת אם הם טובים או רעים זה עוד יותר עושה לי רע ואני מפחדת שאני עושה משהו לא נכון ושהוא אסור.. כי מצד אחד כל התכנונים של הגיל המאוחר הלך לי ואני לא מרגישה בנוח כי אני מפחדת שאני יצטער על משהו ומצד שני אני כל כל אוהבת את זה וכל כך רוצה את זה כל הזמן כשהוא רחוק ממני.. ואפילו הגעתי למצב שאוננות לא מרגיעה ולא מספקת אותי.. ו.. אני לא יודעת מה לחשוב ומה לעשות יותר..
חשוב לי לציין שהוא לא מתקדם אף פעם צעד בלי הסכמתי והוא עוצר את עצמו.. והוא מרגיש אותו דבר כמוני, רק כהזדהות כלפיי, וכי הוא מכבד אותי מאוד ולא רוצה לעשות משהו שהוא יצטער עליו כי הוא אוהב אותי ולא רוצה לאבד אותי.. וזה ציטוט ממה שהוא אומר.. אני לא באה להשוויץ.. בקיצור.. אני מבולבלת וכשאני מבולבלת אני חופרת וכשאני חופרת אני בדרך כלל גם מובכת.. בבקשה תעזרו לי, אני מתחננת..
ואל תשפטו לפי הגיל.. ותחסכו תגובות פוגעות