אוקי אז אני ינסה להסביר..!
לפני חודש בערך, עברתי תקופה קשה, מאד.
הייתי קמה בבוקר ומפחדת, מיואשת.. מפחדת שהיום הזה הולך להיות נורא ומיואשת על זה שאני לא מצליחה לעזור לעצמי.
הייתי מסתובבת ימים שלמים עם מחשבות על מוות, מחשבות קשות.. כל מיני מוות אחזריים.. (אין צורך לפרט כן)הייתי מדמיינת את זה..שזה קורה לי..
לפעמים הייתי נלחמת בדמעות ולפעמים הלב שלי פשוט ״נאטם״ מכאב..
רוב המצב קרה בגלל קושי שעברתי, ולא היה לי מי לשתף, לפרוק.
לפעמים הייתי מתפללת לאלוהים שישלח לי מישהו שיקשיב לי, אני זוכרת שביקשתי כל דבר שמסוגל להקשיב, אדם, חברה, מורה מנהלת כל דבר.. אמרתי שמבחינתי זה יהיה כלב.. אבל רק שיהיה..
הייתי משתגעת, משתגעת מכאב.. אף אחד לא ידע על המצב שלי, אף אחד!
המוזיקה והכתיבה היו מנחמים אותי.. ובכוחות מאד מאד רבים ובעזרתם של אלוהים ושל החופש הגדול די יצאתי מזה.. אני מייחכת, שרה, רוקדת ולא נכנסתי לדכאון מאז תחיל החופש שתבינו, שיחסית למה שעברתי זה שיא..
הבעיה היא, שאני חייבת אדם קרוב.. שזה אין לי.. אני מסוגלת לחזור למצב הזה ואני מפחדת מזה.. אני לא נכה חברתית, או חסרת חברים.. ממש לא הקטע הוא שלפעמים אני מוצאת את עצמי שונה משאר ביני גילי, אני בוגרת יותר, מעניינים אותי דברים אחרים, אני לא מנסה לרצות את כל העולם, אני מרגישה אמיתית יותר..אני מחוברת לעצמי יותר..כמו שהבנתם כל הדברים האלה לא תורמים לי כרגע.. בגיל הזה, זאת אומרת איזה בןאדם בגילי מחפש תכונות כאלה..?
אני בסוג של בעיה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025