שלום לכולם..
אז ככה אני לא יודע אם זה בגלל גיל ההתבגרות שכולם אומרים שבזמן הזה ההורמונים משתגעים,אבל אני מרגיש שהחיים שלי מסובכים, אני חושב הרבה על העתיד שלי
כמו ''מה יהיה איתי בעתיד'',''במה אני יעסוק'' וכולי..
אני גם בחור דיי מופנם ורגיש ,אני לא יוצא הרבה לבילויים וכשאני יוצא אני מרגיש לא שייך
אני מרגיש שזה לא בשבילי..אבל מצד שני אני רוצה לצאת ולהכיר אנשים,לדבר עם בחורות וגם שתהייה לי חברה .
אני גם מאוהב במישהי שאין לי סיכויי איתה .
היא גרה באזור שלי ולמדנו באותה שכבה יחד בחטיבה.
אני לא מכיר אותה כל כך, פשוט יום אחד זה קרה ,התאהבתי בה.
אני עזבתי את הבית ספר,ועברתי לבית ספר אחר ,וחשבתי על הדרך שאם אני לא יראה אותה כל יום אני יפסיק להתאהב בה. אבל זה לא קרה
זה לא שפתאום החלטתי שאין לי סיכוי איתה ,אלא פשוט הסביבה הראתה לי
שאי אפשר,שנינו כל-כך שונים,אין לנו חברים משותפים,ולי אין את האומץ לדבר איתה
אני ניסיתי בכל כוחי להוציא אותה מהראש אבל אף פעם לא הצלחתי.ובגללה גם אני לא
לא יכול להתחיל עם בחורה כי הבחורות לא מעניינות אותי.רק היא.
אני מרגיש שכל החיים שלי מסובכים ושכל המצב איתה רק ממשיך להיות יותר גרוע
ואני כבר מיואש ולא יודע מה לעשות.
אז אני מבקש ממכם לייעץ לי.
.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025