בילדותיי היתי ילדה שובבה ונמרצת ואוהבת חום ואהבה, מאז הגירושין של הוריי והמעבר לעיר אחרת והחזרה בתשובה. התחלתי להיות סגורה. עכשיו חוזרת בשאלה ומנסה לחזור לאיך שהייתי. משפחתי לא מדברים על רגשות או מראים חום ואהבה, זה מביך ופרטי מדיי. אני לא בוכה מול אנשים, ולא מדברת לעומק על הרגשות שלי כי אז שהייתי דתייה צחקו עליי והציקו לי המון בגלל שהייתי שונה. לא היה לי ראש דתי. ולא היה מי שיהיה לצידי,יעודד ויתמוך בי. לכן נעשיתי סגורה ומופנמת. ועכשיו זה פוגע לי בזוגיות עם החבר,הוא אומר שמרגיש שאני לא אוהבת אותו ולא מעניקה לו מספיק מגע גופני ומתי שיש מגע גופני זה נראה מוזר וחא זורם בטבעיות, הסברתי לו שלא יפה לעשות מול אנשים זה מביך. ואז הבנתי שזה הבעיה אצלי ומה אכפת לאנשים לראות אותנו דבוקים ומאוהבים. וגם בקשר לחברות שלי הן אומרות שאני מקשיבה להן ויש עצות טובות ואוהבות לבלות איתי אבל אני לא מדברת הרבה על מה שעובר עליי ומחבקת אותן בצורה קרה ויבשה. אני מנסה באמת בכל כוחי וזה נורא קשה. כל הזמן חושבת עך הסביבה שהם מסתכלים עליי ושופטים אותי. יש לכם/לכן טיפים ועצות איך אוכל להשתנות? תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות