האם זוגיות עם פער משמעותי בהשכלה ובהכנסה יכולה לעבוד?

שלום אסק פיפל!

אז ככה, אני עוברת איזשהי פאזה עם עצמי בקשר לבחור שפגשתי בחדר כושר, גבר בן 30, הוא מאמן שם, הוא מצחיק, חמוד, נראה טוב עם גוף מרשים (כמתבקש).

לי גם לא חסר אם הנחתום יכול להעיד, אני חמודה מאוד ומחוזרת, משכילה עם תואר ראשון נחשב מאוניברסיטה ברמה גבוהה, עובדת בעבודה מצוינת ומתחילה בקרוב תואר שני במסגרת העבודה.

עכשיו, אני לא יודעת איך לנסח את זה מבלי שכולם פה יקפצו עלי ויכנו אותי מתנשאת או גרוע מזה, אני בחורה מאוד נחמדה שנותנת כבוד לכל אדם ומסתדרת עם כולם אבל יש הבדל בין זה לבין מערכת זוגית שבה לכל אחד יש דרישות וציפיות.

התחיל בינינו סוג של דיבור וגם החלפנו מספרים, אבל יש לי בעיה עם הפער בשאיפות של כל אחד מאיתנו, מזה שהוא אולי ״פשוט״ מדי מבחינתי?

אני אסביר, אני תופסת את עצמי כבחורה סקרנית ושאפנית, שרוצה להגיע הכי רחוק במסגרת היכולות שלה ולשמש גם דוגמא של מצוינות לילדים שלי ובכלל, למשפחה עצמה (אחד הימים הכי מרגשים עבורי היה לראות את אבא ואמא בטקס הסיום שלי עם פנים מלאות גאווה), עבדתי קשה להגיע לזה, והוא לעומת זאת? קצת טייל בהודו ובדרום אמריקה, עבר אפיזודה בארה״ב בעבודה עם עגלות, חזר לפה והחליט ללמוד קורס מאמנים בווינגייט וכבר כמה שנים הוא עובד כאחד מצוות המאמנים וגם עושה כמה אימונים אישיים לחלק מהמתאמנים.

בואו נגיד שלא בדיוק הגבר הכי שאפתן שיצא לי להכיר.

שאלתי אותו למה הוא לא ניסה לימודים גבוהים, גם במכללה (ממש אין לי בעיה עם זה, רק מצפה מבני זוג פוטנציאלים שיוציאו מעצמם יותר בהתאם ליכולותיהם) כי דווקא התרשמתי ממנו שהוא נבון ויכול יותר, הוא מצליח להחזיק שיחה לא רע והוא יחסית הפתיע אותי מבחינה זו (אני מנסה לא לדרוך פה על ביצים...), הוא ענה שהוא מודע לכך שיש לו יכולות להצליח ללמוד אבל לא היה משהו שמספיק עניין אותו ושהיתה לו מספיק תשוקה אליו, הוא ידע שאם ילך ממקום כזה הוא לא ישקיע בלימודים ובטח יעזוב או יכשל ויועף כי הוא חייב הרבה תשוקה ועניין כדי להשקיע.

מאמן זה משהו שמדבר אליו והוא עוסק בספורט מגיל צעיר ונהנה מהאינטרקציה עם המתאמנים ובלראות סיפורי הצלחה שהוא אחראי להם וכו׳.

גם מבחינת הכנסה אני משתכרת יותר ממנו והפער רק יגדל אחרי שאסיים את התואר השני, הוא מצידו רוצה יום אחד מתישהו להכנס לשותפות בחדר כושר אבל זה לא רלוונטי לשנים הקרובות אם בכלל, כרגע זה המקצוע וההכנסה שלו וזה לא הולך להשתנות מהותית.

אני די נדלקתי עליו אבל אני לא בשלב שאני מעוניינת עוד בסתם כיף או בזבוז זמן, היה לי מספיק מזה ואני חותרת למערכת יחסים רצינית, דירה משותפת והכל.

אתם חושבים שכדאי לי להמשיך באינטרקציה איתו שבהחלט עולה הילוך או שאין לי טעם לטרוח וכדאי לי לחתוך, שהפערים אולי גדולים מדי באיזשהו מקום ושעדיף שאחפש מישהו מסביבת העבודה שלי עם נתונים דומים (ודווקא היו לי כמה מערכות יחסים רציניות וגם לא, עם אנשים משכילים ושאפתנים בעבר ועובדה שאני עדיין פה רווקה...), אני לא יודעת מה לעשות, מעבר לעובדה שאצטרך להכיר אותו לסביבה ואני יודעת שיעקמו קצת פרצוף (זאת עובדה, לא משהו אישי, למרות שאם אלך על זה אני אתמודד), ועוד מכשולים שמחכים לנו כמו עד כמה ירגיש בנוח ליד החברים והמשפחה שלי ועד כמה ארגיש נוח גם ליד הסביבה שלו.

האם זוגיות כזאת יכולה לעבוד לאורך זמן? ברור לי שעכשיו הוא לא פתאום יתחיל ללמוד (ואני ממש לא מתכוונת גם לדחוף אותו לזה, הוא ילד גדול ולא אכפה עליו משהו כדי שארגיש טוב יותר עם עצמי) ושאני אצטרך בעצם לקבל את תחום העיסוק שלו ואת רמת השאפתנות שלו אם אלך על זה, שזה משהו שפעם עקרונית לא הייתי מקבלת אבל למדתי עם הזמן לא להכניס אנשים לתוך קופסאות, ובכל זאת, מה אתם חושבים, יש בנות שנמצאות בסיטואציה דומה ומצליחות להחזיק מערכת יחסים רצינית לאורך זמן?

חשוב להדגיש שמדובר במערכות יחסים שבהן הפער הוא לטובת האישה ולא להפך ולכן אשמח לשמוע מאנשים עם ניסיון שכזה.

סליחה על החפירה הארוכה ותהיו עדינים איתי בבקשה :)