אני אגיע לעיקר.
אני ילדה בת 13, בכיתת מדעים, אאוטסיידרית שמסתובבת עם אאוטסיידרים נוספים, מתה על היותי כזאת, ובאופן כללי, ילדה שמחה וגיקית עם כשרון ענק להמצאת דברים משוגעים וגאוניים בהחלט.
אני אוהבת לכתוב לעצמי הרבה מאוד דברים, משירים למגירה ועד למערכונים וגם דברים אחרים ומגוונים.
ואי שם בכיתה ד נתתי לאנשים לקרוא את כל מה שכתבתי והם ממש אהבו את הכל, והמליצו לי להיות יוטיוברית(בזמנו לא ידעתי בכלל מה זה, אך זכרתי את התגובה).
כעבור 3 שנים, בכיתה ז , כלומר, עכשיו ,הכרתי את עולם היוטיוב יותר, התחלתי לצפות ביוטיוברים והבנתי שאני רוצה להיות כמותם, ושתפקידי הוא ליידע את העולם שלי ברעיונותיי המשיחיים או משהו כזה.
אין לי כל בעיה לעבוד קשה ולהתאמץ כדי להפעיל את הרעיון, להשתמש בשם בדויי כדי לא להפר את הפרטיות שלי ולא לציין פרטים אישיים ,ואני לא מפחדת מביקורות שליליות וכדומה.הבעיה היא בהוריי.
הם טוענים כי זהו בזבוז זמן מוחלט, ושאינם תומכים ברעיון, שהפרצוף של הבת שלהם יופיע ברחביי האינטרנט.
בעודי כותבת את הקטע הזה, כשאמא שלי רצתה לדעת מה אני כותבת, והודתי באמת(משום שכבר קודם לכן היו לנו ריבים בנוגע לזה שאני משקרת, אבל זה סיפור אחר), אמא שלי צעקה וצרחה והתעצבנה אליי כאילו מינימום רצחתי מישהו. אני לא מגזימה.
מיותר לציין שהוריי אנשים שלא מקבלים כמעט אף פעם את הדעות שלי, ובכלל של אנשים אחרים, ושרק בנס הגנטיקה הצילה אותי מלהיות כמוהם.
בעקבות כך שאני מסרבת להגיד 'נעשה ונשמע לכל דבר שהוריי אומרים' זה יוצר הרבה מחלקות ושאני תמיד יוצאת מהם פגועה.
לסיום, אני רוצה למצוא דרך להסביר להוריי שזה רצוני, ושאם אני לא אעקוב אחריו אני ארגיש מאוד מאוד רע עם עצמי.
תודה לקוראים שלא נרדמו באמצע
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות