מבולבלת לגבי הזהות שלי, האם זה באמת בסדר לא לדעת?

שלום לכולם...
בזמן האחרון אני חושבת יותר ויותר על הנטיות המיניות שלי ודבר זה גורם לי לתסכול וייאוש.. אני מוצאת את עצמי מבולבלת ותוהה הרבה על מה אני, האם אני בטוחה שזאת אני?
אני אספר ממש בקצרה איך הגעתי לזה..
הפעם הראשונה שהתאהבתי במישהו היה בכיתה ז'.. זה היה בלתי אפשרי לממש את זה כי הוא היה גדול והייתה לו מישהי.
כשפעם ראשונה הכרתי את התחושה הזאת, רציתי חבר. התייעצתי עם חברה טובה שלי והיא ניסתה להכיר לי מישהו. אבל הפעם זה היה מוזר. התחלנו להתכתב ותמיד שהרגשתי שזה מתחיל "לגלוש למעבר ידידות" נלחצתי. כשקבענו להיפגש, אני ברחתי מרוב שהרגשתי אי נוחות לגבי סיטואציה כזאת.
לאחר מכן הייתה לי תקופה ארוכה מאוד של חוסר רצון בזוגיות ומיניות. הרגשתי שמשהו בי מקולקל. כשכולן היו כבר עם חבר וחברות שלי דיברו על כמה הן רוצות כבר חבר... אני רק גלגלתי עיניים ואמרתי שזוגיות זה הדבר האחרון שצריך להתעסק בו.
בסביבות י"א הייתי כבר יותר מפותחת ופחות ילדה. הרבה בנים התחילו איתי, בבית הספר וגם מבחוץ.
תמיד פעמה בי התחושה המוזרה הזאת כשהעניין הפך לרציני. תמיד ידעתי איך לצאת מזה, כי עם הזמן בא הניסיון ;) לא יכולתי לדמיין את עצמי עם אף אחד ממי שהתחיל איתי.
אבל אז הגעתי לכיתה י"ב ופגשתי מישהי. למזלי,אני התאהבתי בה והיא התאהבה בי. היינו ביחד תקופה טובה עד לסוף כיתה י"ב. בזמן שהיינו יחד, הכל הרגיש לי מאוד טבעי. לא הייתה לי בכלל את התחושה המוזרה הזאת שהכל נהפך ליותר רציני.. להפך.. רציתי את זה.
רק אחרי שנפרדנו וכל אחת הלכה לדרכה, התחלתי לתהות מה אני. ולמען אמת, אני בכלל לא בטוחה בשום דבר! האם זה באמת בסדר לא לדעת?
חשבתי שאולי אני לסבית, אבל נזכרתי בפעם ההיא בכיתה ח'.. אבל האם זה היה משהו חד פעמי שהרגשתי רק לגבי האדם המסויים הזה? האם אני לסבית? אולי אני בכלל ביסקסואלית?
הרבה אומרים לי שזה בסדר גם לא לדעת. אבל זה משגע אותי לא לדעת מה אני.
אני מנסה להמנע מלחשוב על זה, אבל קשה לי. המחשבות האלו תמיד חוזרות ולא נותנות לי מנוחה..
אשמח לעזרה... כל עזרה.. אני ממש אודה לכולם!

נ.ב: ואם הגעתם עד הנה, שמחה להודיע לכם שקיבלתם חיבוק וירטואלי ממני על קריאת המגילה.
עימכם הסליחה.