להמשיך לבקר בבית אבות, הזמן יעשה את שלו
אז ככה, סיימתי את כיתה יא׳ ובתחילת שנה לקחו אותנו לבית אבות במסגרת בית ספר.. מפה לשם כל ילד הלך והתיישב לשוחח עם קשיש אחר, הסתכלתי מסביב וראיתי מישהו יושב לבד בפינה, שותה כוס תה.
ניגשתי אליו ורק ממבט נוצר בינינו חיבור,פשוט ככה. כאילו הכרנו שנים.. דיברנו שם שעתיים ברצף והוא סיפר לי על מחלות שיש לו, על הילדות שלו.. פשוט הכל. וגיליתי אדם מיוחד במינו עם לב כ״כ רחב! מאז אותו יום פעם בשבוע הלכתי לאותו בית אבות, שעתיים נסיעה מאיפה שאני גרה. רק כדי לשבת ולשוחח איתו ולשמוע מה עובר עליו ואיך הוא מרגיש.
פשוט אף פעם לא היה נמאס לי לשמוע מה יש לו להגיד..
הוא תמיד ייעץ לי, הסביר, עזר..
גדלתי בלי סבא.. אף פעם לא ידעתי מה זה.
ומבחינתי, הוא הסבא שמעולם לא היה לי.
קצת לפני שהוא נפטר המצב הרפואי לו החל להתדרדר, בית חולים, בית אבות, בית חולים.. וכן הלאה
שבוע שעבר הלכתי לבקר אותו בבית האבות, בכיסא הקבוע שהוא היה יושב ושותה כוס תה.
והכיסא היה ריק ולא הייתה שם כוס.
הסתכלתי על כולם ופשוט הבנתי.. יצאתי משם והתחלתי לבכות כל הדרך לבית.
אני פשוט לא יכולה להסביר את החיבור שהיה בינינו..
משהו מיוחד.. וקשה לי.!!! מה עושים מכאן? זה לא יוצא לי מהראש
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025