יום רביעי , 22.6.2016
את הדבר הזה אני כותבת מכאב. כאב כל כך גדול שכבר המון זמן יושב ומעיק לי על הלב. למה? למה דווקא לי זה קורה כל הזמן? למה כולם מתנהגים איתי בבית ספר כאילו הם חברים שלי ואוהבים אותי אבל כשזה מגיע לרגע האמת אף אחד לא באמת נחלץ לעזרתי? אף אחד לא שואל מה קרה? או למה אני עצובה?
ההרגשה הזאת שאני לא יודעת איך לתאר אותה, כשכל ה"חברות" שלך נפגשות ואת לא מוזמנת, והן מתעדות את זה בכל מקום אפשרי ואת יושבת בבית ורואה את התמונות האלה לבד, ורע לך רע לך כי את לא מבינה למה?! למה לעזאזל אף אחד לא חשב להזמין אותי גם?!
הרי אלו כל החברות שלי! אז למה אני לא שם?
כי הן לא הזמינו אותי. נכון.
וכשיום אחרי זה את קמה ומוצאת את עצמך מתחננת לאנשים שיפגשו איתך, שתעשו משהו ביחד כי נמאס לך לבכות לבד כל היום. אבל שוב, לכולם כבר יש תוכניות ואת שוב יושבת לבד בחושך ובוכה.
ושואלת את עצמך . למה? למה זה מגיע לי? מה עשיתי רע? למה כולם בורחים ממני? למה אף אחד לא רוצה אותי? למה אף אחד לא יכול להרים לי את המצב רוח? למה אלה ש"חברות" שלי לא באמת אוהבות אותי? למה לאף אחד לא אכפת ממני?
ואין לך תשובה. לכלום…
וככה עובר יום אחרי יום ואת ממשיכה לשבת בבית לבד, בידיעה שכולן נהנות חוץ ממך, כי את בודדה. ואת מנסה באמת שאני מנסה. אבל כלום. פשוט כלום..
וזהו, רק רציתי לפרוק מהלב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025