לפני שנתיים בערך הכרתי מישהו בבית ספר והתחלנו להתקרב מאוד עד שהגענו ללדבר כל היום אחד עם השני. הוא היה החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם . אחרי כמה שבועות התאהבתי בו , התאהבות רצינית ראשונה בחיים שלי. אחרי כמה חודשים אמרתי לו את זה והתחלנו להתקרב לאט לאט עד שנהיינו ביחד. בגלל מבוכה של חברות בפעם הראשונה משני הצדדים לא התנשקנו באותו היום אבל יום אחרי זה בבית הספר הבנו שכרגע עדיף להישאר ידידים, לחזק את הקשר ביננו ואז להתקדם ביחסים ביננו. אבל התוכניות השתנו.. בתחילת הקשר שלי ושלו הזמנתי את חברה שלי שהיא חברה של המשפחה שלו אבל אף פעם לא יצא להם לדבר באמת. הם התחיחו להתקרב גם כידידים אבל רק כידידים. אחרי שאני והוא ״נפרדנו״ הוא דיבר אליה לא יפה והחלטתי להתנהג כמו חברה אמיתית(באותה תקופה היא הייתה החברה הכי טובה שלי) ולבחור בצד שלה כדי שהוא יבין שהוא לא בסדר ויתנצל. אחרי יומיים הוא ביקש שלא אכעס על זה ונמשיך לדבר אבל השיחה הזאצ רק הדרדרה והגיע לצד לא טוב, ועל זה אני מתחרטת כבר שנה וחצי. לא דיברנו חודשיים וחצי ובאותו הזמן הם השלימו והתקרבו ממש עד שהוא התאהב בה. בהתחלה היא אמרה לי שאין מצב ושלא היא לא תעשה לי את זה ושמחתי על זה. בפסח שנה שעברה היא התחילה להפסיק להגיד לי שהיא לא תעשה את זה והתחלתי להבין שהמכה עומדת להגיע. בסוף פסח היא קראה לי לדבר איתי ואמרה לי שהיא התאהבה בו . באותו רגע נשברתי, ברחתי משם ברחתי מהם ונותרתי עם לב שבור. אני עכשיו שנה מאותו הרגע וכל מה שאני רוצה זה ללכת לחבק אותו ולחזור לקשר. אני לא יודעת למה אבל תמיד ידעתי שהם יהיו ביחד ומשום מה אני בזמן האחרון מקבלת את זה. אני לא מבינה איך הגיע מצב שהוא זה שלא מדבר איתי ושאני לא מרגישה בנוח אבל אני מתגעגעת. קשה לי להגיד את זה בקול אבל כן, זאת האמת. מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות