חרדית כלפי חוץ; נמאס לי ומרגישה מתוסכלת, מרגישה שחוסמים אותי והחיים איבדו משמעות

היי אני בת 15 לומדת בסמינר חרדי חזק, אבל באה מבית פתוח מאוד.
לאחרונה (השנה האחרונה) אני מרגישה ריקנות נוראית, מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי
אז ככה אני לומדת בסמינר למרות שלא רציתי אותו (לא היתה ברירה אחרת) והיו לי כמה חברויות כושלות -כל הבנות האלה שהייתי איתן ממש לא הסגנון שלי, הדעות שלהן מוזרות, והן שעממו אותי מהר. לא הצלחתי להחזיק מעמד
(עד לפני יומיים כן היתה לי חברה מדהימה, ולמרות שהיינו שונות מאוד מבחינת הדת- היא דעתנית ובטוחה באמונתה ואני- מצטערת אבל אני בדיוק ההפך.. :( בכל זאת היה לנו קשר נהדר ואפילו קינאו בנו, כי הייתה בינינו כימיה מטורפת - משהו באמת נדיר.. היה כיף מאוד ונהנינו לדבר ולהיות ביחד, עד שנאלצנו להפרד לפני יומיים כי מורה מהסמינר שהיא בקשר איתה שגעה אותה המון זמן להיפרד ממני בגלל שהחברות הזאת לא טובה(למרות שהשתדלתי לא להיכנס לוויכוחים ולחשוף כמה שפחות דברים 'מפלילים' על עצמי), עד שבאמת נפרדנו. היה קשה דיברנו שיחה ארוכה מאוד אבל חלאס אין עוד מה לחפור בזה, זה עבר.)
ופתאום מצאתי את עצמי לבד בכיתה.. (לא שלפני זה היה גן עדן) אבל אין לי חשק לדבר עם אף אחת ולא להקשיב לפטפוטים שלהן . מה גם שנהייתה לי תדמית של פתוחה מדי: 'יש להם אינטרנט', 'להורים שלה יש סמארטפונים', 'הולכת קצר', 'מתאפרת',(באמת בקטנה!!! לפעמים מסקרה, ליפגלוס... רק לתת צבע, אני ממש לא מגזימה) אפילו חשבו שיש לי חבר (אבל אין)
למזלי השנה נגמרת כך שאני פטורה מנוכחות הבנות האלה למשך חודשיים בערך
בבית גם המצב לא משהו אמא עובדת כל היום, אבא גם ואין לי עם מי לדבר ולמי לשפוך, אפילו לא עם מי לפטפט ולצחוק.. פתאום הפכתי לטיפוס אדיש כזה
עד לפני תקופה לפחות יכולתי לשבת בבית בגלוי על אינטרנט, כמובן לא דברים בעייתים כי היו מנתקים לי, אבל שורה תחתונה- יכלתי. היום גם זה לא.. אבא שלי נעל כל מיני דברים שינה כל מיני שינויים החליף סיסמאות (נהיה אובססיבי בקטע) אבל עשיתי כמה קומבינות ואני כן יכולה להתחבר בלי שהם יודעים ;)
תכננתי למצוא עבודה לחופש לעשות כסף לפחות אבל כלום.. ההורים שלי הם מסוג ההורים הנוראים שלא מסכימים לצאת לעבוד אם הם לא מכירים את כל הצוות ואת המקום וכל דבר אפשרי ואם משהו קטן לא נראה להם -הלך על כל התכנונים שלי, ומכיוון שלא מצאתי עבודה שעונה לתנאים שלהם (היה משהו רק ברמת הגולן... הזוי ומבאס. אני לא יודעת מה יותר :\) כך שכנראה אבלה את החופש בצפייה בסדרות ובלסדר את הבית, בלי לעשות משהו מועיל יותר.. (בתקווה שאבא שלי לא יחסום את האינטרנט. גם את זה הוא מתכנן)
אז זה בערך החיים שלי בלי שום מטרה, בלי תכלית, חייה חיים כפולים (ואל תגידו לי לחזור בשאלה זה לא אפשרי עכשיו, אני עוד תלויה בהורים שלי מבחינה כספית, לימודית, הכל. אין זה לא שייך) -גם כלפי הסמינר גם כלפי המשפחה- אין להם מושג כמה סדרות וסרטים ראיתי לבד.. ומה אני עושה בלילה.. אני קמה בבוקר כדי להעביר עוד יום בסמינר (שיציינו לי נוכחות ובשביל ההורים שלא ישברו מהמרדנות שלי (כן זה כבר קרה השנה)) - וכשאני שם אני לא שמה על אף אחד עושה מה שצריך וברגע שנגמר היום מתעופפת בחזרה הביתה. הנקודה הכי מעצבנת זה שבסמינר לא מקבלים אותי, אני שונה, (פירטתי למעלה), בבית ההורים מצד אחד כל היום באינטרנט, אמא שלי המון בפייסבוק, בוואצאפ, עובדת + בקיצור כנראה שאנחנו פשוט באמת משפחה שונה! אבל ההורים שלי חושבים שפה בחרדי צריך להסתיר את זה וללכת לסמינר דוס. בחוץ הם עושים מה שהם רוצים יש להם חברים, הם מבלים נהנים... וככה נפלתי בין הכיסאות- בחרדי- אני תמיד אחרת, לבחוץ אני לא שייכת אז מה אני? כבר חשבתי אלף פעם לעבור מקום לימודים אבל אין לאיפה.. חשבתי גם על לעזוב את הלימודים אבל אחרי שבדקתי יותר מה קורה בחוץ-ברחוב הבנתי שלא יצא לי מזה שום עתיד ושום מקצוע... אין לי חברות כמעט (חלק הלכו מבחירה חלק מאילוץ) ודי כבר נמאס לי! בשביל מה לחיות? בשביל הסמינר הטמבל הזה שרק דופק את החיים שלי מכל כיוון? בשביל ההורים שאשכרה לא מבינים אותי? ורק אומרים לי כל היום: 'אוי בקטנה! מה? קטן עלייך... את יכולה, ברור, את סתם לא רוצה להיות נחמדה ואת סתם שונאת אותם.. אל תקחי קשה וזה יעבור..'
מה יעבור????? כבר שנה אני שם ועוד רגע אני יוצאת מדעתי יכולתי להיות במקום נורמלי יותר, עם בני אדם שפויים ואנושיים יותר, לצאת לבלות, להנות מהחיים, בלי לשמוע כל היום בולשיט על חצאיות אמצע, שאינטרנט זה אסור(הם אפילו לא יודעים מה זה, העיקר עושים כנסים ומחלקים דפים), הלכות דינים וכל מיני פירושים והלכות שיכולים להוציא פיל מדעתו
אם יש פה חרדים ומישהו נפגע \ לא מסכים איתי תעשו טובה אל תורידו את כל הביקורת שלכם, תנסו להבין, אני פשוט כבר באובר
אגב בנות שנמצאות במצב דומה (יש כאן חיה כזאת?) אשמח אם תגיבו, תשתפו איך אתן מתמודדות זה יעזור לי מאוד
ובעצם כל אחד אחר אשמח אם תייעצו לי איך לא להתחרפן מזה, ואיך להעביר את החופש בלי לעשות שטויות, וגם מה לעשות עם הכיתה המעפנה הזאת, איך להתמודד עם הסטיגמה הארורה שיש עלי ואם כדאי לי להתאמץ להכנס לחברות רצינית עם מישהי מהכיתה, למרות שבדקתי את רוב הבנות ששם וזה פשוט לא עבד. בקיצור כל מה שעולה בדעתכם- אני כבר מתוסכלת ולא יודעת לאיפה החיים שלי הולכים
תודה
נ.ב מתנצלת על זה שאני נסערת ומקווה שיצא מובן מספיק, אפילו לא שמתי לב כמה כתבתי. אני פשוט חייבת לפרוק ואין לי אצל מי