לאחרונה (בערך בכמעט שנה האחרונה) חשבתי הרבה על הנטייה המינית שלי. בהתחלה האשמתי הרבה דברים כמו גיל ההתבגרות וכאלה אבל עכשיו אני בטוחה בזה - אני ביסקסואלית. ההבנה גם הפחידה וגם שימחה אותי. מצד אחד, אני מרגישה שזאת באמת אני! שסוף סוף הבנתי משהו ענק על עצמי! אבל מצד שני יש הרבה יותר פחדים.
1. אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה תשומת לב ולהיות באור הזרקורים. בסביבתי אין אף אחד שיצא מהארון ואני מפחדת להיות השונה, הבי הזאת. אני מאוד אוהבת להיות מיוחדת ושונה ואני כבר כזאת אבל התאורה החדשה הזאת מלחיצה אותי, אני לא רוצה את המבטים של כולם, גם הטובים. זה מביך אותי וגורם לי כמעט להתקפי חרדה.
2. אני גרה בירושלים. אמנם אני חיה בסביבה מאוד מאוד מקבלת את האחר ואת הקהילה הגאה אבל להסתובב בעיר בתור ביסקסואלית נשמע לי מוזר, כאילו כולם שופטים אותי כאילו כל הירושלמים קיבלו את השם הזה של ההומופובים. אני מפחדת אם יגיע שלב שבו אני אתנשק עם בת ברחוב או אחזיק ידיים ואצמד אליה.
3. אני מפחדת שיגידו לי שזה רק שלב, שינסו לשדך לי כל מישהי שאוהבת בנות, שיטענו שאני עדיין צעירה מידיי להחליט (כמעט 15!) ומהתגובות הלא מעודדות
4. אני יודעת שאם אני אצא מהארון יעשו מזה סיפור ענקי ואני לא רוצה את זה אז אני מעדיפה לא "לגלות" לאף אחד. ומה אם זה יתגלה? ומה עם הקראש שלי תקבל רושם מוטעה ותעזוב את זה? מה עם לעולם לא תהיה לי חברה?
5. ומה אם אף אחד לא ירצה להיות חבר שלי כי יחשבו שאני אמשך באותו הזמן לבנות ולא אהיה נאמנה אליו?
בסופו של דבר אני שלמה עם התיוג הזה בתור ביסקסואלית, אבל עם הזמן השלמתי גם עם זה שאני לא אצא מהארון (רק המשפט הזה מקבל הרבה יותר מידי ממה שהוא, כאילו זה שוק)
זה נכון לפעול כך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות