גיי עם מצוקה נפשית כבדה, לא רוצה למות לבד. איך להתמודד עם החרדות?

אתחיל בכך שאומר שאני מובך מכל דבר שהוא אישי, אני מאוד חרד מהרבה מאוד דברים, אין לי רשתות חברתיות בגלל זה, אני מרגיש שזה מפחיד להראות את האני האמיתי לעולם. אני עוד מעט משתחרר, אני הומו ואני מרגיש תקוע כי אני לא מרגיש שמח בשום מקום שאני נמצא בו, אין לי הרבה חברים, אני מתבודד וזה קשה. אין לי אף אחד שיודע מי אני באמת ומה שעצוב זה שאני אפילו לא יודע מי אני. לפני כמה זמן התחלתי טיפול אצל קבנית בבסיס אבל לא יכולתי לתת בה אמון ולא הצלחתי לדבר על הקשיים שלי כי זה מביך וכשאני מובך אני נהיה אדום ואני לא מסוגל להיכנס למצבים בהם אני מספר את הסודות הכי כמוסים שלי. אני מרגיש שאני נהיה מובך לעיתים קרובות יותר ויותר ולא יודע מה לעשות בקשר לזה. בכל מקרה הקבנית יצאה לחופשת לידה ושם זה נגמר. לא נכנסו לפרטים על הזהות המינית שלי, רק התהלכנו במעגלים וסיפרתי על הקשיים שיש לי בבית שהם גדולים לא פחות, אני בן יחיד להורים שלא יודעים עברית, אמא שלי ממש דוחפת ופוגעת בי נפשית בגלל שהיא רוצה שאני אלמד ואעזור לעצמי כשהדבר שאני הכי רוצה בעולם זה להרגיש אהבה או להרגיש שמישהו מבין אותי או להרגיש ממש טוב עם עצמי ולהרגיש בעל ביטחון. אין לי שום דבר כזה. הקבנית אמרה שהיא דואגת לי והיא רואה שאני במצוקה אבל לא באמת עשתה משהו או עזרה לי. כל ערב אני מרגיש מבואס, אני מודע לכך שכל העולם סביבי בערך שמח או בעל ביטחון עצמי ויכול לשים תמונות ברשתות חברתיות כאלה או אחרות. אני פשוט מוזר, יש לי שפת גוף מוזרה כי אני מפחד מהכל ואני מודע לזה.
החלטתי לכתוב כאן על משהו אחר בכלל, הייתה לי אובססיה לילדה ממש יפה מהכיתה בזמן הבית ספר ופתאום איכשהו חיפשתי אותה עכשיו ועברתי על התמונות שלה ונהייתי ממש חרד... לא יודע למה זה, אולי בגלל שאני מקנא בה שהיא כל כך מוצלחת ויש לה חברים או שאני נמשך אליה אין לי מושג. או שאני פשוט עצוב על זה שאין לי את מה שיש לה.
בכל מקרה אני מחפש משהו שיכול לעזור לי, אני נמצא עמוק עמוק בבור שלא נראה לי שאצליח לצאת ממנו, אני בתחתית ואני לא רואה שום אור בקצה. אין לי קשרים חברתיים אותנטיים עם אדם בחיים האמיתיים. אני תמיד משקר להם בפנים, הרי אני הומו ואני מנסה לשדר נורמטיביות או "סטרייטיות" למרות שזה לא כל כך מצליח. הפעם הראשונה שפגשתי מישהו "גיי" היה במקרה ממש הוא דחף להיפגש איתי אם לא הוא ימחוק אותי ואיכשהו אנשים מהאינטרנט דחפו אותי להיפגש איתו ונפגשנו. הייתי כל כך חרד עד ש20 דקות אחרי שהייתי איתו והוא נמרח עליי כל הזמן התחלתי להקיא את הנשמה ולא יכולתי לזוז, השתתקתי שם כשהוא ישב לידי. נפגשנו כמה פעמים אחר כך, הייתי עדיין לחוץ ובסטרס נורא עד שלפעמים איבדתי תחושות בידיים או שלא זרם לי דם בידיים מרוב לחץ. בגלל שאנחנו גרים רחוק הפסקנו לדבר ו"נפרדנו" (לא שהיינו זוג מלחתכילה). מה שאני מנסה לומר זה שאם אין מי שידחוף אותי אני אמות לבד ואני לא רוצה שזה יקרה מצד שאני אני לא יודע איך להתמודד עם החרדות... מה לעשות?